המצב במזרח התיכון מחמיר עם התפשטות השפעתה של אירן, ואקונומיסט מזהיר שהנשיא
דונלד טראמפ עלול להרע את המצב עוד יותר עם יבטל את הסכם הגרעין עם האייתולות.
למדיניותו המזרח-תיכונית של ממשל טראמפ יש ארבע מטרות, סבור השבועון: להרוס את דאעש, להסיג לאחור את ההישגים האירניים, לבטל את מורשת אובמה ולהפחית את המעורבות האמריקנית. עד כה, ההישגים בתחום הראשון הסוו את הכשלונות בשאר התחומים. ארה"ב אינה יכולה גם לדחוף לאחור את אירן וגם להפחית את מעורבותה במזרח התיכון. וביטול הסכם הגרעין יסיר מעל אירן מגבלות משמעותיות.
ההתמקדות המחודשת בהסכם הגרעין היא באופן חלקי תוצאה של לוח השנה. החוק מחייב את הנשיא לקבוע מדי שלושה חודשים האם אירן עומדת בתנאי ההסכם, ושהסרת הסנקציות מעליה חיונית לאינטרסים האמריקניים. למרות שטראמפ יצא בחריפות נגד ההסכם, הוא מסר עד כה לקונגרס שני דיווחים חיוביים. הדיווח הבא צריך להימסר בחודש אוקטובר. טראמפ לא רוצה למסור דיווח חיובי, למרות שפקחי האו"ם מדווחים שאירן מקיימת את ההסכם. השגרירה באו"ם, ניקי היילי, רמזה שטראמפ עשוי "לשלול" את הציות האירני, אולי מנימוקים של הביטחון הלאומי של ארה"ב, מבלי לפרוש רשמית מההסכם – וכך להותיר לקונגרס את ההחלטה האם ואלו עיצומים להטיל.
צעד כזה יהיה התחמקות מהחובות הנשיאותיות, טוען אקונומיסט. עיצוב וביצוע של אסטרטגיה מסובכת מול אירן הוא תפקידה של הרשות המבצעת, לא של הרשות המחוקקת. ובכל מקרה, צעד כזה יאותת שלא ניתן לסמוך על ארה"ב שתקיים הסכמים. בלא הפרה מפורשת מצידה של אירן, מדינות אירופה לא יתמכו בעיצומים. הקיצונים באירן יתחזקו והם עלולים לחדש את תוכנית הגרעין. אם כך יקרה, ארה"ב וישראל יצטרכו שוב להחליט האם להפציץ את אתרי הגרעין של אירן – לה יש אמצעי תגובה רבים.
היילי טענה, כי בלא פעולה תקיפה מול אירן – "נתמודד עם
קוריאה הצפונית הבאה". אקונומיסט טוען שההפך הוא הנכון: ההסכם הוא המונע משבר גרעיני נוסף. בניגוד לקוריאה הצפונית, לאירן אין נשק גרעיני וההסכם ימנע ממנה להשיגו במשך לפחות עשור, אם בכלל. מצב זה מקל להחזיק את אירן בתלם באמצעים אחרים – בריתות, דיפלומטיה וכוח מדוד. העיצומים הם כבר חלק מהאסטרטגיה האמריקנית, ותוספת שלהם תשמר את ההסכם ותפגע בקיצוניים, כולל העסקים של משמרות המהפכה.
לדעת אקונומיסט, חשוב יותר לקדם את המדינות הסוניות, שכן עוצמתה של אירן השיעית מדגישה את חולשת הסונים שהם הרוב בקרב המוסלמים. ארה"ב צריכה לסייע בחידוש האחדות במפרץ הפרסי, אשר נפגעה מהצעדים שנקטו מדינות ערב – בראשות סעודיה ומצרים – נגד קטר. היא גם צריכה לדחוף לעסקה סבירה שתסיים את המעורבות הסעודית בתימן, בדרך בה הממשלה תהיה קרובה יותר לריאד מאשר לטהרן.
הנושא הדחוף ביותר הוא סוריה. טראמפ טען, שהדבר היחיד המעניין את ארה"ב בסוריה הוא להרוס את דאעש. בפועל, אם
בשאר אסד יוכל לשמר את שלטונו, משמעות הדבר תהיה חיזוק משמעותי לאירן. ארה"ב צריכה ללחוץ על בעלות בריתה לתפוס את נקודות הגבול במזרח סוריה לפני שכוחותיו של אסד יגיעו לשם – הן כדי למנוע מאירן ליצור מסדרון יבשתי מטהרן עד ביירות, והן כנקודת יתרון במו"מ עתידי לשלום. אם ארה"ב רוצה לבלום את ההתפשטות האירנית, עליה להיות יותר אסרטיבית בשטח.
