עובדי הציבור של המאה ה-21 זקוקים להכשרה שונה לחלוטין מקודמיהם - קובע דוח מקיף של ארגון
OECD שפורסם בשבוע שעבר.
נקודת המוצא של הדוח היא, שעובדי הציבור ניצבים כיום בפני אתגרים מורכבים בצורה חסרת תקדים, כאשר המדינות אותן הם משרתים הן פתוחות ופלורליסטיות יותר מאי פעם בעבר. במקביל, המערכות והכלים של הממשל הם ברובם דיגיטליים, פתוחים ומרושתים. עובדי הציבור צריכים את הכלים הנכונים כדי לעמוד בקצב, קובע הארגון, מה שמציב אתגר כפול: גם לזהות את הכישורים שיתאמו הן להווה והן לעתיד, וגם למצוא את הדרכים להעניק להם את הכישורים הללו.
מסגרת העבודה שמציע OECD כדי לתת את המענה לצרכים אלו, מצביעה על ארבעה תחומים שכל אחד מהם מייצג משימות וכישורים הנדרשים למימוש הקשר בין עובדי הציבור לבין החברה שהם משרתים. התחומים הם: גיבוש מדיניות ויישומה ביחסים מול הדרג הפוליטי, מתן שירות לאזרח, יחסים עם גורמים חיצוניים דרכם מבצעת הממשלה חלק ממשימותיה ופעילות בין ארגונים כדי לפתור בעיות מורכבות.
"שירות ציבורי מקצועי חשוב כמו תמיד כדי להגיב לאתגרים מורכבים ולספק ערך לציבור", אומרים מחברי הדוח. "עם זאת, בנוסף לאיכויות מקצועיות, עובדי ציבור חייבים להיות גם אסטרטגיים ויזמיים". הבסיס לכל שירות ציבורי הוא איכות, העדר משוא פנים, ערכים ואתיקה - ואליהם צריכות להתווסף התכונות שיאפשרו לעובדי הציבור להתמודד עם האתגרים החדשים.
התכונה הראשונה היא כאמור יכולת אסטרטגית. לא די במקצועיות; עובדי הציבור צריכים להיות מסוגלים לפעול במבט לעתיד ועל בסיס נתונים. זה מחייב אותם לרכוש מיומנויות אסטרטגיות, במיוחד בדרגי ההנהלה, כדי לשתף פעולה בתחומי ידע שונים, וגם מיומנויות של ניהול סיכונים, ראיית הנולד וגמישות. ואילו היכולת היזמית נדרשת כאשר המבנה הקיים של הארגון מגביל את היכולת האסטרטגית. במקרים כאלו, על עובדי הציבור להיות מסוגלים לעצב מחדש את כלי הממשל ולפתח פתרונות חדשניים כדי להתמודד עם אתגרי המדיניות.
זיהוי הצרכים הוא כאמור השלב הראשון, ולאחריו יש להכשיר אליהם את עובדי הציבור. בניית השירות הציבורי מצריכה הסתכלות חדשה על הדרך בה אנשים מנוהלים, דרך שתתבסס על ההכרה בכך שעובדי הציבור אינם הומוגניים ושלא ניתן לשנותם במקשה אחת. המשמעות היא שיש צורך לבנות מדיניות העסקה שאינה מונעת רק ממדדים כמותיים (מספרים ועלויות) אלא גם מאיכויות אישיות (כישורים ומומחיות).
נתונים ועובדות הם מקור רב עוצמה להבנת כוח העבודה הנוכחי ולאיתור הפערים הדורשים תיקון. חלק ממדינות OECD מתחילות להשקיע בגישות מבוססות נתונים כדי להעריך את המיומנויות הדרושות לעובדי הציבור ולקבוע את דרישות הסף מהם. מספר מדינות משקיעות בגישות יזמיות כדי להגדיל את מגוון העובדים המגויסים לשירות הציבורי, במטרה למצוא מה מושך אנשים למשרות אלו ולאחר מכן לשווק את האיכויות הללו למועמדים אפשריים באמצעות הצעות מושכות יותר מבחינת ה"מיתוג" של השירות ותנאי העבודה.
לאחר שהעובדים המתאימים גויסו והוכשרו, מדגיש OECD, יש לעודד אותם להמשיך ולצבור ידע לאורך הקריירה, כדי שיוכלו להתמודד עם האופי המשתנה במהירות של עבודתם. זה אומר, שעל המעסיקים להשקיע בהזדמנויות למידה, לפתח מסלולי קריירה ולחזק את אחריותם של המנהלים לקידומם של עובדיהן. הארגונים עצמם חייבים להיות ערוכים לממש את הכישורים של העובדים החדשים. המשימה המוטלת על דרג ההנהלה היא לעמוד בקשר עם העובדים ולוודא שהם מקבלים את ההזדמנויות ליישם את כישוריהם, כדי לשנות את הארגונים עצמם ולהעניק לאזרח שירות טוב יותר.
הדוח שב ומדגיש עובדה ידועה אך נשכחת: איכותו של השירות הציבורי חיונית ליישום של כל מדיניות ציבורית וכל רפורמה. בשל השינויים המהירים בו כיום, קובעים כותביו, ממשלות חייבות להשקיע בעובדיהן כדי שיהיו יותר מהירות תנועה, עירניות ומגיבות לשינויים. מדינות OECD מתחילות לנקוט בצעדים הדרושים לעידכון מסגרות העבודה שלהן, אך עדיין אין הדרכה בינלאומית. מחברי הדוח מקווים, שהנתונים הכלולים בו יסייעו ליצור הדרכה שכזאת.
