ארבעה חודשים לאחר שספגו מכה קשה וכמעט מפלה בבחירות לפרלמנט, השמרנים בבריטניה ממשיכים בנפילה החופשית. סקר אחרון של דיילי טלגרף העלה, כי אילו הבחירות היו נערכות בשבוע שעבר – היה הלייבור בראשות ג'רמי קורבין מנצח בהן עם 43% לעומת 39% בלבד למפלגתה של תרזה מיי. נכון שהסקר נערך במקביל לוועידת הלייבור ואירועים כאלו תמיד מעלים את התמיכה, אבל עדיין מדובר במגמה.
לורד מייקל אשקרופט, שהיה סגן יו"ר המפלגה השמרנית, מנתח במאמר בטלגרף מה קורה למפלגתו. הוא חוזר אחורה ל-1939, כאשר השמרנים נהנו מ-39% תמיכה. שנה לאחר מכן, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הפופולריות שלהם ירדה ל-31% ונשארה שם במשך עשור. המצביעים לא חשבו שהמפלגה הזאת ניצבת לצידם ושיש לה קשר לחייהם, ולא ראו אותה כמסוגלת להנהיג את בריטניה. אחרי הבחירות האחרונות, סבור אשקרופט, השמרנים צריכים לבחון שוב את יחסיהם עם הבוחרים.
בשנת 2015 זכתה המפלגה ברוב מוחלט בפרלמנט, בהנהגתו של
דייוויד קמרון. לניצחון הזה היו שלושה גורמים: מספר מספיק של אנשים סברו שהממשלה מתפקדת בצורה סבירה, במיוחד בקבלת ההחלטות הכלכליות הקשות שהיו נחוצות; הם אהבו את הדרך בה מילא קמרון את תפקידו; והם לא חשבו שמנהיג הלייבור, אד מיליבנד, מוכן למשול. אבל מה קורה כאשר שלושת הגורמים הללו מתהפכים?
את התשובה ראו הכל בבחירות האחרונות. כמה מן הגורמים למפלה השמרנית כבר נדונו בהרחבה: הבריטים לא אוהבים בחירות בלתי נחוצות, במיוחד כאשר הן נערכות רק משיקולים מפלגתיים; המצע הרחיק בוחרים במקום לקרב אותם; וקורבין התעלה מבחינה אישית על פניה של מיי.
אשקרופט מוסיף, שהשמרנים נתנו הערכת יתר למידה בה הברקזיט ישחק לטובתם. רק מעטים יחסית מבין הבוחרים חשבו שהשיחות עם
האיחוד האירופי הן הנושא החשוב ביותר מבחינה לאומית (ובוודאי שלא מבחינה אישית) ושהשמרנים ינהלו אותן בצורה הטובה ביותר. רבים ממצביעי הלייבור שתמכו ביציאה מהאיחוד, לא רצו להחליף צדדים. קורבין דיבר על כך שמתעלמים מהם – וזו הייתה הסיבה שהם תמכו בברקזיט – והם לא חשו שהשמרנים יהיו מי שידאגו להם.
אשקרופט טוען, שבחינת הגורמים לתוצאות הבחירות נותנת תשובה חלקית בלבד לגבי עתידה של המפלגה, ושבהקשר זה יש לשים לב לשתי נקודות נוספות. האחת: קהל התומכים שלה השתנה. ביוני האחרון תמכו בו יותר מבוגרים, אנשי צווארון כחול, בעלי חינוך צנוע יותר, שמרנים יותר מבחינה חברתית ותרבותית, ויותר תומכי ברקזיט. לעומת זאת, נטו לעזוב אותה צעירים, בעלי מקצועות חופשיים ומשכילים וכאלו שתמכו בהישארות באיחוד האירופי.
השנייה: הנצחונות הקודמים של השמרנים נבעו מכך שהם שכנעו את רוב הציבור, שהם ינהלו את בריטניה טוב יותר מאשר הלייבור. המותג הזה נפגע. למרות שהמפלגה עברה עשור של מודרניזציה, הבוחרים אינם רואים אותה כמי שמזדהה יותר עם שאיפותיהם וכמי שמתאימה יותר למשול מאשר יריבותיה. הקמפיין הכושל והתוצאות הגרועות רק החמירו את המצב.
אשקרופט מזהיר, כי השילוב הקטלני של הנסיבות שכבר הביאו את השמרנים לאופוזיציה, צץ שוב. גם אם הלייבור לא נראה שמי שמתאים יותר לנהל את ענייניה של בריטניה, הרי שלפחות דומה שיש לו חזון. בחירות 2017 עלו לשמרנים לא רק ברוב שלהם בפרלמנט, אלא גם ביתרון התחרותי שלהם. הם חייבים לתת לבוחרים סיבה מושכת יותר לכך שירצו אותם בשלטון.
