בתפקידו כאסטרטג הראשי של ממשל טראמפ,
סטיב בנון פעל בעיקר מאחורי הקלעים. מאז פוטר ב-18 באוגוסט, בנון הרבה יותר חשוף ומנהל מלחמות חסרות פשרות למען
דונלד טראמפ. ולא רק בארה"ב, מדגיש ביזנסוויק.
בנון, המתייעץ עם
הנרי קיסינג'ר וותיקים אחרים בתחום מדיניות החוץ, מתכוון להשמיע אזעקה לגבי מה שהוא רואה כסכנה הכלכלית הגדולה ביותר לארה"ב: סין. "אם לא נסדר את המצב שלנו מול סין, נהרס מבחינה כלכלית" – הוא טוען בצורה נחרצת. "ההעברה הכפויה של טכנולוגיית יזמות אמריקנית לסין, היא האיום הכלכלי והעסקי הנקודתי הגדול ביותר בימינו. כל עוד לא נסדיר את זה, הם ימשיכו לנצל לטובתם את הטכנולוגיה שלנו וישאירו אותנו בתור מושבה, מדינה משרתת".
כמועמד לנשיאות הבטיח טראמפ לנקוט קו תוקפני כלפי סין. למרות שהוא ממשיך לדבר בתוקפנות, הוא עשה רק מעט לממש את איומיו. העדר ההתקדמות שכנע את בנון שיש צורך בגורם חיצוני שימקד את תשומת ליבה של ארה"ב – ואת הלחץ הפוליטי שלה – בהתמודדות תוקפנית יותר עם סין. לדבריו, הוא השתכנע סופית בעקבות שתי פגישות שקיים בחודש ספטמבר עם קיסינג'ר.
כמו בשנות ה-70 שר החוץ האגדי הזכיר את שנות ה-70, כאשר הפוליטיקאים האמריקניים היו שקועים מדי במלחמת וייטנאם, בעוד החשש המרכזי מחוץ לממשל היה מפני הפסד לברית המועצות במלחמה הקרה. מצב זה הוביל בשנת 1976 לתחייתה של "הוועדה לסכנה עכשווית" – קבוצת שדלנות שפעלה בשנות ה-50, וכעת מטרתה הייתה לפעול נגד הדטאנט וההסכמים לפירוק הנשק הגרעיני. "הם הבינו שאי-אפשר לעשות את זה מבפנים, וכמו פעמון אש בלילה – העירו את העם האמריקני".
על פניו, מעיר ביזנסוויק, העובדה שקיסינג'ר מייעץ למטיל פצצות אידיאולוגי כמו בנון נראית יוצאת דופן. קיסינג'ר בן ה-94 ביקר בסין למעלה מ-80 פעם מאז ביקורו ההיסטורי בשנת 1971 שפתח את הדלת ליצירת היחסים בין שתי המדינות. לאחר פרישתו מהממשל הקים קיסינג'ר חברת ייעוץ בינלאומית והיה המתווך הרצוי מצידה של בייג'ינג במגעים מול וושינגטון. קיסינג'ר עצמו סירב להגיב, מעיר השבועון.
בחודש שעבר יצא בנון למסעו הראשון לחו"ל מאז עזב את הבית הלבן. היעד היה הונג-קונג, שם דיבר על לאומנות כלכלית אמריקנית ועל עתידה של אסיה בוועידת משקיעים שאורגנה בידי חברת ברוקרז' השייכת לבנק סיני. "בחרתי בהונג-קונג משום שהיא נמצאת בלב התנועה הכלכלית-לאומנית של סין", הוא מסביר.
לדעת בנון – כמו לדעת טראמפ – סין פוגעת בארה"ב בכך שהיא פועלת בצורה בלתי הוגנת בסחר ביניהן, כגון בהעברה כפויה של טכנולוגיה אמריקנית לחברות סיניות. מומחים רבים מסכימים עימו בנקודה זו, אבל המסקנות שלו מרחיקות לכת משלהם. לדבריו, סין פעלה במשך אלפי שנים לנצל את שותפי הסחר שלה, וכעת ארה"ב היא הקורבן עם טכנולוגיה בשווי של 3.5 טריליון דולר שעברה מזרחה בעשור האחרון. "אנחנו נאלצים לתת להם את הבסיס את הקפיטליזם האמריקני: היזמות שלנו".
טראמפ נמנע מעימות בבית הלבן לחצו בנון ובני בריתו – שר המסחר,
וילבור רוס, ומנהל סוכנות הסחר הלאומית, פיאר נווארו – לצעדים תקיפים יותר נגד סין. לאורך הקיץ הודיע נציג הסחר האמריקני, רוברט לייטייזר, שהוא פתח בחקירה נגד סין בחשד לגניבת קניין רוחני בניגוד לאמנת הסחר בין המדינות משנת 1974, אך עצר לפני הטלת עיצומים על סין. בחודש שעבר הוא חזר, בנאום בוושינגטון, על רבים מחששותיו של בנון וטען שהאתגר שמציבה כיום סין גדול מאלו שניצבו בעבר בפני ארה"ב.
טראמפ עצמו נמנע מעימות עם סין בשל סיבות כלכליות, צבאיות ופוליטיות. כמה מבכירי הממשל – ובראשם שר האוצר, סטיב מנוחין, והיועץ הכלכלי הבכיר גארי קוהן – חוששים שמכסים וצעדים דומים עלולים להצית מלחמת סחר מזיקה. רוס מצידו טוען, כי הממשל החליט לדחות את ההחלטה להטיל מכס על ייבוא ברזל כדי להתמקד ברפורמת המס המוצעת. ומעל הכל: הבעיה הבוערת ביותר של טראמפ במדיניות החוץ היא
קוריאה הצפונית, ושם הוא זקוק לשיתוף פעולה מצד בייג'ינג. רוס יצא בשבוע שעבר לבייג'ינג, לקראת ביקורו הממלכתי של טראמפ בסין בחודש הבא.
בנון מקווה שהלחץ מצידו ומצד עמיתיו יוביל את ממשל טראמפ לעבר פעולה. לצורך כך, הוא מתכנן להתחיל בסדרה של ועידות בינלאומיות. הוא סיפר לביזנסוויק, כי מתנהלים מגעים מתקדמים לקיום ועידות ביטחוניות גדולות באפריקה, במפרץ הפרסי, במרכז אירופה ובמזרח אסיה בתחילת 2018 ובאמצעה.
לא ברור כמה השפעה עדיין יש ל-בנון על טראמפ, אם כי הוא ממשיך לשוחח עם הנשיא – כולל בזמן ביקורו בהונג-קונג. השאלה היא האם בנון יכול להחזיר את טראמפ למסלול הקמפיין, במיוחד בנושא סין. ההערכה היא, שתהיה זו טעות להתעלם ממנו – ונראה שכך חושבים גם הסינים, לדעתם יש לפחות סיכוי של 50% ש-בנון עודנו נהנה מגישה ישירה לטראמפ. בביקורו בהונג-קונג נפגש בנון עם וואנג קישאן, חבר הפוליטביורו הסיני ומי שמוביל את מאבקו של הנשיא שי ג'ינפינג נגד השחיתות. בנון אינו אומר על מה שוחחו, אלא רק שדעותיו לא השתנו וגם לא התרככו בעקבות הפגישה.
בין אם בנון יצליח או לא יצליח לשכנע את טראמפ, נראה שחלפו הימים בהם המפלגה הרפובליקנית הייתה המפלגה של סחר חופשי ללא תנאי – מסיים ביזנסוויק. הקו הנוכחי בפוליטיקה האמריקנית הוא לעבר פופוליזם, בידוד ומכות סין עם או בלי סיבה טובה.
