חשדות לשחיתות בהיקף נרחב בקונצרן איירבס – המגיעים עד לפתחו של המנכ"ל

EADS הוקמה בשנת 2000 בידי גרמניה, צרפת וספרד, במטרה להתמודד עם העליונות האמריקנית הברורה בתחום מטוסי הקרב. אחד הלקחים שנלמדו בעבר היו, כותב השבועון, שאיכות המטוס איננה בהכרח הגורם המכריע בבחירה בו. בדיקטטורות וברפובליקות בננות, מטוסי קרב הם סמל של עוצמה – ושם פועלים כללים אחרים. קציני צבא בכירים רוצים את חלקם, וכך גם פקידים ושרים המעורבים בעסקות; לפעמים צריך לשלם רק כדי לשמור על כבודם, כדי שלא ייפגעו משום שירגישו שאינם חשובים די הצורך כדי שישחדו אותם. בלקוחות אלו טיפלה חטיבת המכירות בפריז, הקרויה כיום SMO. על האווירה ששררה בחטיבה אמר אחד המקורות: "אם תשים את אימא תרזה בסביבה של משתמשי סמים, גם היא לא תישאר נקייה לאורך זמן". החוקרים במינכן ובווינה בחנו מקרוב את העסקה בת 2 מיליארד האירו במסגרתה נמכרו מטוסי היורופייטר לאוסטריה בשנת 2003. הזכייה נראתה מוזרה: ל-EADS לא היה לכאורה סיכוי מול מטוס סאאב-גריפן תוצרת שבדיה. בפברואר השנה החליט לבסוף שר ההגנה האוסטרי, הנס פטר דוסקוזיל, להגיש תביעה נגד איירבס בטענה להונאה. על-פי התביעה, הפרצה הייתה ברכש הגומלין בסך 4 מיליארד אירו לו התחייבה EADS, ואשר לצידו עמד קנס של 200 מיליון אירו אם לא תעמוד בהתחייבויותיה. כאן הסיפור נעשה מוזר. בשנת 2004 נטלה לידיה EADS גרמניה, אז בראשותו של אנדרס, את ההתחייבויות מול אוסטריה – ובתמורה קיבלה מחברת-האם 183 מיליון אירו. אבל באותה עת, כבר נחתמו חוזים לרכש גומלין ב-1.8 מיליארד אירו, כך שהקנס הפוטנציאלי ירד ל-35 מיליון אירו בלבד. מדוע, אם כן, קיבלה החברה הגרמנית סכום גבוה פי חמישה תמורת הסיכון שנטלה על עצמה? התשובה לשאלה נעוצה בחטיבת המכירות הפריזאית. זו הקימה חברה אוסטרית בשם Euro Business Development לביצוע רכש הגומלין, אך לא הסתפקה בכך. קלאוס-דיטר ברגנר ומנפרד וולף, שני גרמנים שהצטרפו לחטיבה בפריז, הקימו לאחר זמן קצר את וקטור הלונדונית וזו קיבלה את המשימה ואת רוב הכסף שהועברו קודם לכן ל-EADS גרמניה. וקטור טוענת, שהיא הבטיחה את העסקות עם אוסטריה וקיבלה עמלה של 114 מיליון אירו מ-EADS, אך החוקרים סבורים שהשימוש האמיתי בכסף היה לתשלומי שוחד. איירבס מכחישה את הדברים מכל וכל. "החקירות הממושכות של התובעים בווינה ובמינכן, כמו גם הבדיקות המקיפות שלנו, לא העלו כל רמז לתשלומי שוחד בנוגע למכירת היורופייטר לאוסטריה", אומרת החברה. לדבריה, וקטור עשתה בדיוק את המשימה שלמענה הוקמה: לסגור עסקות של רכש גומלין. אנדרס עצמו בוודאי לא היה מעורב בשום מעשה פסול; מדובר ב"רצח אופי" שלו, טוענת איירבס. אולם, טוען דר-שפיגל, פרשת וקטור ממשיכה לרדוף את אנדרס משום שהקמתה מתועדת היטב. יתרה מזאת: וקטור לא הייתה החברה הראשונה שהוקמה בדיוק לאותה מטרה. קדמה לה חברה קפריסאית בשם אומסקו, שהוקמה ב-2004 בידי לא אחר מאשר מנפרד וולף – אחד מהאחראים להקמת וקטור. כלל לא ברור לשם מה היה צורך בהקמת החברה הזאת ומדוע דווקא בקפריסין – מקלט המס של האיחוד האירופי. ושוב היה אנדרס מעורב בהקמה ובהפעלה של אותה חברה, שזמן קצר לאחר מכן הוחלפה בידי וקטור – שגם על פעילותה קיבל אנדרס דיווחים בזמן אמת. גם אם אנדרס לא ידע שהכספים המועברים לווקטור משמשים לתשלומי שוחד סביב העולם, הוא לכל הפחות חייב היה לדעת כמה "בולשיט" קיים בצורת הפעולה הזאת – טוען דר-שפיגל. מזכר שנשלח אליו מציין, כי וקטור הוקמה בלונדון "מטעמים של חשאיות", על-מנת להגן על "שמות הנהנים הסופיים" שלה – שני סוחרי נשק באוסטריה; באותה עת לא נהגו החוקרים בבירת בריטניה לגרד חזק מדי את פני השטח של המגזר העסקי. כיום טוענת איירבס, כי וקטור התמקמה בלונדון רק משיקולי מס. חלק אחר של אותו מזכר טוען, כי ייתכן ש-183 מיליוני האירו שקיבלה וקטור מ-EADS גרמניה עשויים שלא להספיק. לא להספיק – למה? הקנס על הפרת ההתחייבות לרכש גומלין באוסטריה כבר עמד אז, כזכור, על 35 מיליון אירו בלבד. אז לשוחד? איירבס טוענת שדבר לא הוכח, וכי גם אם החטיבה הפריזאית הייתה קשורה לתשלומים פסולים – וקטור לא הייתה חלק מהם.

חוזרים לבאקו ולקונסטנטין סטר, המתגורר כיום בדירה בשווי 30,000 אירו שרכש בסיוע ממשלתי ועובד כמנהל חשבונות בבית ספר תיכון. אבל בשנים 2009-1997 התגורר סטר באבו דאבי והתיידד עם בן-דודו של השליט המקומי. עובדה זו משכה את תשומת ליבו של איש מכירות בחברת EADS. איירבס התמודדה אז מול בואינג על מכירת מטוסים לנסיכות, וסטר טוען שהוא קישר את וולף (זוכרים אותו? ההוא מפריז) עם מקבלי ההחלטות במכרז. סטר טוען שבתמורה קיבל 40,000 דולר; וולף הכחיש זאת בחקירתו ואמר שמעולם לא עסק במכירת מטוסי נוסעים. המסמכים שברשות החוקרים מצביעים על סכומים גדולים בהרבה. ב-18.4.2005 העבירה וקטור 2 מיליון אירו ל-סטר – חלק מסכום שיגיע בסופו של דבר ל-5 מיליון אירו, בין היתר בטענה ש-סטר תיווך בכמה עסקות רכש גומלין באוסטריה. אין אמת בטענה זו, אומר דר-שפיגל: הן ל-סטר והן לווקטור לא היה כל חלק בעסקות אלו. כל העסק היה מסווה למשהו אחר לגמרי. לפני שהמיליונים הועברו לסטר, מישהו בצד המשלם החל לחשוש שההעברה הישירה אליו תהיה מסוכנת מדי. לפיכך, הכסף הוחזר לווקטור ואחרי כמה ימים יצא חשבון חדש – הפעם לחברת קש בשם קולומבוס, הרשומה במקלט המס שבאי מאן. מנפרד וולף טיפל בעסקה. סטר טוען שמעולם לא שמע על קולומבוס ומעולם לא קיבל את הכסף. ייתכן שהוא דובר אמת, אומר דר-שפיגל, משום שחקירה אחרת מעלה את האפשרות שוולף ועמיתיו בפריז גנבו זהויות כדי להסוות את תשלומי השוחד כתשלומים חוקיים לאותן זהויות. ייתכן שהכל היה נמשך, אלמלא היה ג'יאנפרנקו לאנדה – האיטלקי שבאופן רשמי עמד בראש וקטור עד פיטוריו ב-2008 – מעורב במעשי הונאה נוספים. לאנדה נשלח לכלא ב-2011 ושם החל מזמר על פעולותיה של וקטור, באומרו שניהל אותה עבור EADS כדי לבצע עסקות מלוכלכות. אבל במקום לנקות את השולחן,EADS הזמינה חקירה פנימית בידי משרד עורכי דין, שהדוח שלו נראה כאילו הוכתב מראש. מסקנתו הייתה, כי לאנדה עצמו הוא שגנב מווקטור 34 מיליון אירו: לשם נעלם הכסף, לכיסיהם של מנהלים מושחתים, ולא לשוחד חלילה. הנה עוד נקודת דמיון לפרשת סימנס: טיוח פנימי המתנפץ רק כאשר רשויות החקירה נכנסות לתמונה. הגרסה של איירבס עצמה לסיפור שונה לחלוטין, חושף השבועון. היא מתארת את אנדרס כגיבור המנהל מאבק הרואי, כאשר לצידו סמנכ"ל הכספים, הרלד וילהלם, והיועץ המשפטי הראשי, ג'ון הריסון. היריבים: כוחות האופל של EADS בפריז. לפי גרסה זו, חשדו של וילהלם לגבי כמה תשלומים מוזרים התעורר כבר בתחילת 2014. במקביל, צצו לפתע יועצים של איירבס ודרשו מיליונים. בשל כך החליט אנדרס להקפיא את החוזים עם היועצים, ליטול מחטיבת המכירות בפריז את כל הטיפול בעסקות בינלאומיות ולבסוף לפרק אותה ב-2016. לדברי וילהלם, התגלה שהחטיבה מסרה להנהלת הקונצרן מידע כוזב על יועצים ועל תשלומים עבורם, ובעקבות זאת מסרה איירבס הודעה לרשויות הבריטיות.

אלא שמהסיפור ההירואי הזה נשמט חלקו של אנדרס עצמו בכל הקשור לווקטור, וגם הועלמה העובדה שלחץ חיצוני היה מניע מרכזי במסעו של המנכ"ל נגד השחיתות באיירבס. אנשי החברה היו על הכוונת של החוקרים הבריטים כבר ב-2012, כחלק מן החקירה נגד רולס-רויס שסיפקה מנועים גם לאיירבס. הייתה זו חקירה השחיתות הגדולה ביותר בתולדות היחידה לחקירות הונאה חמורות, והיא הסתיימה בקנס של 800 מיליון ליש"ט ששילמה החברה הבריטית. כיצד איירבס קשורה לסיפור? רולס-רויס שילמה שוחד דרך מתווך שהיה קשור לנשיא דאז – ואיירבס עבדה עם אותו מתווך. אם היה צורך לשלם שוחד כדי שחברת התעופה הלאומית גארודה תרכוש מנועים, היה זה רק סביר להניח שתשלומי שוחד שימנו גם את עסקות רכישת המטוסים שלה. ככל הידוע, איירבס פנתה ביוזמתה לרשויות הבריטיות בנושא זה, במסגרת חקירה המתנהלת מאז אשתקד. המסע של אנדרס נגד השחיתות – העלול להוביל אפילו לנפילתו שלו – נראה לפתע הרבה פחות אמיץ, טוען דר-שפיגל. למעשה יש כאן תחרות: מי יירד קודם לעומקם של דברים – החוקרים הממשלתיים או איירבס עצמה? אנדרס יזכה בנקודות על כל מה שיחשוף בעצמו; כל מה שהחוקרים יחשפו ייזקף נגדו. המרוץ הזה מתנהל סביב העולם. ראש ממשלת סרי-לנקה מאמין, שסכומי שוחד ניכרים עמדו מאחורי רכישת עשרה מטוסי איירבס ב-2013. במאוריציוס מופנים החשדות כלפי ראש הממשלה לשעבר, בנוגע לרכישת שישה מטוסים. תוניסיה רכשה 16 מטוסים; החשד הוא ש-70 מיליון אירו שולמו לחתנו של הנשיא לשעבר, זיין אבדין בן-עלי. בקזחסטן שולם כנראה שוחד בעסקה לרכישת 45 מסוקים. הסוכן לשעבר של איירבס בסין דרש עמלה של 700 מיליון אירו על עסקה ב-10 מיליארד אירו; הנהלת איירבס נדהמה, אך גילתה שהחטיבה הפריזאית הבטיחה לו את התשלום. ואילו במאלי רכשה איירבס, מסיבות עלומות, מניות במכרה זהב. היועץ המשפטי הראשי, ג'ון הריסון, הוא כעת האדם החשוב ביותר בסביבתו של אנדרס – הקטיגור והסניגור שלו, בעת ובעונה אחת. בפגישה עם מנהליה הבכירים של החברה, אמר לאחרונה הריסון: "אני קורא לזה 'מבחן ההסמקה'. אם הדבר יתפרסם מחר בעמוד הראשון של פייננשל טיימס, האם זה יגרום לכם להסמיק? הרצון לבצע את המבחן הזה חייב להיות בדנ"א שלכם". דר-שפיגל מצביע על מבחן אחר: מחיאות הכפיים. הריסון קיבל אותן למשך בדיוק שלוש שניות. הריסון, אנגלי, מקווה להגיע להסדר בעקבות הגילוי מרצון של איירבס שאותו יזם. הרעיון הוא לשים הכל על השולחן ואז להגיע להסכמה עם הרשויות, בסגנון המקובל בארה"ב ובבריטניה. אבל אם איירבס תמשיך להיות מעורבות בעסקות הנופלות בתחום האפור לפני שיושג ההסכם – זו עלולה להיות התאבדות. גורם צרפתי המכיר את המצב אומר כי ייתכן שאנדרס והריסון טעו בהערכת המצב ואיבדו את השליטה מאז הגילוי מרצון. בשל המידע הכוזב שנמסר בבקשות לרשיונות ייצוא, לא יכולה איירבס לקבל כעת ערבויות לעסקותיה בבריטניה, צרפת וגרמניה. היא עלולה להיכנס לרשימה השחורה של מדינות רבות, כך שלא תוכל להתמודד במכרזים בהן. משמעות הדבר עלולה להיות אובדן הכנסות של מיליארדי אירו. בואינג מחכה מעבר לפינה למלא את החלל, במיוחד בארה"ב. נכון לעכשיו, אפילו לא ניתן להתחיל לחשב כמה יעלה הסדר כזה, ולו מהסיבה הפשוטה שאיש אינו יודע מה היה היקף העבירות ומה מסתתר בספריה של איירבס. לדברי אותו מקור, גם את הסיכון לאנדרס עצמו שוב אי-אפשר להעריך. כזכור, הוא עמד בראש EADS גרמניה כאשר בוצעו התרגילים המפוקפקים דרך פריז ולונדון, והוא אף אישר חלק מההתקשרויות שאפשרו אותם. מקורביו של אנדרס טוענים, כי הוא לא היה מודע למעשיה של החטיבה הפריזאית. מקור צרפתי שהכיר היטב את החטיבה מכחיש טענה זו, ואומר שאנדרס ידע על כל העסקות העיקריות. לכולם היה ברור שיש מדינות שבהן חייבים לשלם שוחד כדי להתקדם, הוא אומר. בכל מקרה, המצב כה רגיש עד שאנדרס הזהיר את משרד הכלכלה הגרמני מפני מה שעלול להתרחש. המשרד עצמו מסרב להגיב; איש אינו רוצה לספק את הניצוץ שיביא להתפוצצות, אומר דר-שפיגל.