סבסטיאן קורץ זכה באחד ההימורים הפוליטיים הגדולים ביותר בתולדות אוסטריה – ובגיל 31 הפך לקנצלר הצעיר ביותר שידעה המדינה. רק בחודש יוני הודיע קורץ על מועמדותו לתפקיד, לאחר שפירק את הקואליציה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בה שימש כשר החוץ. מפלגתו השמרנית השתרכה בסקרים מאחורי הסוציאל-דמוקרטים ואפילו מאחורי מפלגת החרות הימנית קיצונית – ואתמול (15.10.17) הוא הביס את שתיהן.
קורץ יכול כעת להחליט האם להמשיך את "הקואליציה הגדולה" עם הסוציאל-דמוקרטים – שמנהיגם, הקנצלר היוצא כריסטיאן קרן, הכריז לפני הבחירות שיילך לאופוזיציה אם יפסיד – או עם מפלגת החרות. קורץ עצמו, כותב גארדיאן, שינה את תדמיתה של מפלגתו והצטרף לשורה של פוליטיקאים אירופיים המזריקים דם חדש לעורקי המרכז.
למרות שהמפלגה השמרנית הייתה חברה בממשלה במשך 30 שנה וקורץ עצמו הוא שר ותיק למרות גילו הצעיר, הייתה לו החוצפה [גארדיאן משתמש במילה העברית-אידית, שמשמעותה חיובית] לנהל קמפיין על בסיס ההבטחה לשינוי. "הגיע הזמן למשהו חדש", קבעו כרזות הבחירות שלו.
מבקריו של קורץ טוענים, כי עלייתו המטאורית באה על חשבון אימוץ סדר היום הפלגני של מפלגת החרות. הוא הזכיר שוב ושוב את חלקו בסגירת שעריה של אוסטריה בפני מהגרים שהגיעו לאירופה דרך הבלקן, וגם את תרומתו לאיסור על לבישת בורקה שנכנס לתוקפו אשתקד. רצונו להחזיר לחיקו מצביעים שערקו לימין הקיצוני, גם הביא אותו לשחק עם עובדות: שבועון אוסטרי טען, כי צוותו עיוות מחקר על פעוטונים מוסלמיים כדי לקדם את איסור הבורקה. גם המצע הכלכלי של קורץ זהה למעשה לזה של מפלגת החרות: הורדת מיסים שתשחק לטובת חמשת העשירונים העליונים, במחיר של קיצוץ 14-10 מיליארד אירו מתקציבי הרווחה.
תומכיו של קורץ, לעומת זאת, מהללים אותו על כך שפיתח אסטרטגיה חדשה לגמרי להתמודדות עם הימין הקיצוני והתוקפני. במשך שנים פוליטיקאים משתי מפלגות המרכז מתחו ביקורת על הרטוריקה של אותה מפלגה ולאחר מכן אימצו חלקים מהמצע שלה; קורץ היה יותר פרואקטיבי והציע פתרונות בינלאומיים לבעיות מקומיות.
בעימותים הטלוויזיונים מתח קורץ שוב ושוב ביקורת על מנהיג מפלגת החרות, היינץ-כריסטיאן שטראסה, בשל קשריו עם מפלגות ש"רוצות להרוס את
האיחוד האירופי". הוא הבטיח, כי הממשלה הבאה – שתנהיג את אוסטריה כאשר זו תהיה נשיאת האיחוד בשנת 2018 – תהיה "פרו-אירופית חזקה". כבר בשנת 2014 הצליח קורץ להעביר את מזכיר המדינה לענייני הגירה לאחריותו של משרד החוץ, בהסבירו שהגירה היא גם תחרות בינלאומית על כשרונות ולא רק מקור לחולאים חברתיים.
המועמד קורץ, מציין גארדיאן, גם הפגין את הצד הרפורמיסטי שלו. אוסטריה מתאפיינת מאז התבוסה במלחמת העולם השנייה ב"שותפות חברתית", במסגרתה האיגודים המקצועיים וקבוצות האינטרסים שותפים בהליכי קבלת ההחלטות; מערכת זו נתפסה כעמוד התווך בהצלחתה הכלכלית. אולם היא גם כובלת את המפלגות למערכת מאובנת, בה חברות בארגון הנכון עשויה להיות חשובה יותר מאשר הכישרון או הדמיון. קורץ רוצה לשנות את המערכת הזאת.
רשימת המועמדים של קורץ לתפקידי שרים גם היא בעלת חשיבות. היא כוללת פוליטיקאי לשעבר במפלגת הירוקים בעל מסורת טורקית, קופץ במוט לשעבר המרותק לכסא גלגלים ופסיכואנליסט שהיה חבר במועצת הקהילה היהודית של וינה. מחצית מבין 20 המועמדים לתיקים הן נשים, לעומת שלוש בלבד כיום ב-14 המשרדים.
האם הקנצלר המיועד של אוסטריה יוכל ללמד את שאר מדינות אירופה כיצד להתמודד עם הימין הפופוליסטי? הנוסחה שלו כוללת גניבת נושאים ממפלגת החרות והצגתם בצורה מתונה יותר ומנומסת יותר. רק הזמן יגיד האם היא מצליחה גם בשלטון ולא רק בקמפיין.
