בקיץ האחרון קיוו מנהיגי הזרם המרכזי באירופה, שבחירתו של
עמנואל מקרון לנשיאות צרפת מסמנת את קיצו של הזרם הימני-פופוליסטי ביבשת. באו הבחירות בגרמניה ולאחר מכן באוסטריה, והוכיחו שזה ממש לא המצב. ועידת הפסגה האירופית השבוע, שהייתה אמורה להוות סוג של איתות בנוסח "חזרנו ואנחנו אופטימיים ועם המבט לעתיד", תהיה הרבה פחות באווירת ניצחון.
תחילה הייתה זו מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה (AfD), שהצליחה להיכנס לראשונה לבונדסטג עם 13% מהקולות ו-92 מושבים. השבוע הגיע תורה של מפלגת החרות, שזכתה ב-26% בבחירות לפרלמנט האוסטרי - ההישג הטוב ביותר שלה מזה שני עשורים. הוסיפו לכך את נצחונה של המפלגה השמרנית, עם יותר מ-30%, וייתכן שאוסטריה - הנחשבת ללב הפוליטי של אירופה - תחווה ממשלה ימנית מובהקת.
לדברי פייננשל טיימס, תוצאות הבחירות מלמדות ששנתיים לאחר משבר הפליטים באירופה, הכוחות הפופוליסטיים עדיין מסוגלים לנתב את הזעם הנרחב לעבר הישגים אלקטורליים משמעותיים ולהשפעה ברמה הלאומית. סבסטיאן קורץ, הקנצלר המיועד בן ה-31, חייב את נצחונו בין היתר לכך שאימץ חלק מעמדותיה של מפלגת החרות וניתק את הקשר בן שלושת העשורים בין מפלגתו לבין הסוציאל-דמוקרטים שעמדו בראש הממשלה היוצאת.
כבר בשנת 1999 יכול היה יורג היידר, המנהיג הכריזמטי של מפלגת החרות, לקבל תיק בממשלת אוסטריה. לחץ בינלאומי כבד מנע את צירופו של היידר עצמו לממשלה, אך מפלגתו נכנסה לקואליציה - מה שגרר סנקציות חסרות תקדים של
האיחוד האירופי על אוסטריה. כעת ברור שזה לא יקרה; האקלים הפוליטי באירופה כולה שונה בתכלית.
נחזור לגרמניה. אנגלה מרקל אומנם זכתה בכהונה רביעית רצופה בתפקיד הקנצלר, אך המפלגה הנוצרית-דמוקרטית שלה ירדה לשפל הנמוך ביותר שלה מאז 1949 וחייבת כעת להקים קואליציה עם הירוקים והמפלגה החופשית-דמוקרטית. מצב זה עלול לחתור תחת יכולתה להנהיג את האיחוד האירופי במשברים הניצבים בפניו. התוצאות בגרמניה ובאוסטריה, טוען העיתון, מהוות איתות אזהרה - שהוא בוהק במיוחד לאחר הפסדה של
מארין לה-פן בבחירות לנשיאות צרפת ולאחר התבוסה של גירט וילדרס הימני-קיצוני בהולנד. אחרי התוצאות בהולנד ובצרפת טענו מנהיגי האיחוד האירופי, כי הגל הפופוליסטי - שבא לידי ביטוי בברקזיט ובבחירתו של
דונלד טראמפ - הולך ושוכך.
כעת התמונה שוב משתנה. האיחוד האירופי ניצב בפני סיכון מחזיתות רבות, כאשר משבר העצמאות בקטלוניה מהווה סימן נוסף לעליית הלאומנות. השאלה כיצד לטפל במיליוני המהגרים עדיין מצויה במחלוקת קשה, כאשר הממשלות הימניות בהונגריה ובפולין ממשיכות לדחות את בקשותיה של בריסל לקלוט פליטים, כחלק מן המאמץ לפזר אותם בין חברות האיחוד על-מנת להקל את העומס המוטל על יוון ואיטליה. גם הברקזיט ממשיך להטיל את צילו, כאשר הסבב האחרון של המו"מ בין בריטניה לאיחוד הגיע למבוי סתום.
קורץ צפוי לנוע במהירות כדי לאשרר את הצהרותיו הפרו-אירופיות. הוא כבר הציג את הגישה הפרו-אירופית כתנאי יסוד להצטרפות לממשלתו. בעוד מפלגת החרות תומכת במדיניותן של פולין והונגריה, קורץ הצהיר שהוא רוצה לשוב ולממש את תפקידה של אוסטריה כגשר בין המזרח למערב וכמפשרת בעימותים. עם זאת, קורץ צפוי גם לדרוש רפורמות מבניות באיחוד האירופי. הוא רוצה תהליך קבלת החלטות מהיר יותר, ודוחה חלק ניכר מהצעותיו של מקרון לרפורמות: בעוד נשיא צרפת רוצה יותר כוח לבריסל, הקנצלר לעתיד רוצה יותר כוח לממשלות המדינות.
