בשנת 1972 סין הייתה ענייה ומיואשת. בדיוק אז, ביקר בה נשיא ארה"ב דאז, ריצ'רד ניקסון, ונפגש עם מאו דזה-דונג. במקביל לכך, ארה"ב הכירה בטאיוואן ומנהיגיה, שגורשו על-ידי מאו, כמנהיגים האמיתיים של סין. מטרתו של ניקסון הייתה להביא לשינוי כיוון. כפי שאמר
הנרי קיסינג'ר, מי שהיה באותה תקופה היועץ לביטחון לאומי, הרצון האמריקני היה לבדוק האם פיוס בין שתי המדינות אפשרי.
לפי דיווחים שונים, קיסינג'ר ביקר באוקטובר האחרון בבית הלבן ונפגש עם
דונלד טראמפ. כעת הממשל האמריקני בוחן את מדיניותו כלפי סין, מדיניות שתושלם לפני ביקורו של טראמפ במזרח אסיה בנובמבר הקרוב. תזמון היא מילת המפתח – קובע ניוזוויק. ארה"ב, סין, יפן ו
קוריאה הדרומית מודאגות מארסנל הנשק הגרעיני של
קוריאה הצפונית, וכן גם מהתקדמותה בתוכנית הטילים.
הרטוריקה התוקפנית של טראמפ בדבר "אש וזעם", והאזהרה שהזמן הנוכחי הוא השקט שלפני הסערה, לא רק הרפתה את ידיהן של בעלות בריתה של ארה"ב, אלא גם את ידיה של סין. שרי החוץ וההגנה,
רקס טילרסון ו
ג'יימס מאטיס, היו הרבה יותר מרגיעים ודיפלומטיים מאשר טראמפ. דבר זה הביא את הסינים לחשוב: האם מדובר בטקטיקה של שוטר טוב ושוטר רע, או שהנשיא ארה"ב פשוט משוגע?
מקורבים לבית הלבן מסרו, כי בפגישה בין קיסינג'ר וטראמפ, השניים דיברו על מדיניות חוץ, והדבר בא לאותת לסין שטראמפ שפוי. ההנהגה הסינית רואה בקיסינג'ר חבר ותיק שמבין אותם, ורואה את אתגריה של סין בהקשר ההיסטורי הנכון.
אבל היה יותר מביקורו של קיסינג'ר, מדגיש ניוזוויק. בהתחשב באיום ההולך וגובר מצידה של קוריאה הצפונית, ממשל טראמפ מתכנן עסקה גדולה עם סין, גדולה אפילו יותר ממה שניקסון ביצע. אם הממשל הסיני ישתמש בכל יכולותיו הדיפלומטיות והכלכליות כדי ללחוץ על קוריאה הצפונית לוותר על תוכנית הגרעין וניתן יהיה לאמת זאת, ארה"ב תהיה מוכנה להכיר בקוריאה הצפונית, לספק לה סיוע כלכלי ואף להוציא מקוריאה הדרומית 29,000 חיילים אמריקנים. הוצאת החיילים הייתה אחת דרישות המפתח של ממשלת קוריאה הצפונית.
רעיון זה מבוסס על מדיניות שפירסם טילרסון מוקדם יותר השנה. לדבריו, ארה"ב איננה מעוניינת בשינוי המשטר בקוריאה הצפונית, איננה מעוניינת לראות את המשטר הזה נופל, היא לא מבקשת להביא לאיחוד חצי האי הקוריאני והיא לא רוצה לשלוח את כוחותיה לשטח המפורז.
הצהרה זו של טילרסון, אותה כינה ארבעת הלאווים, משכה את תשומת ליבה של סין. ישנם פעילים במפלגת השלטון בסין שאינם מאמינים להצהרה, ולשיטתם ארה"ב משתמשת במשבר הגרעיני עם קוריאה הצפונית כאמתלה לחיסול המשטר במדינה. אולם ראשי המפלגה אמרו למקביליהם האמריקנים שרעיונו של טילרסון משמש בסיס לשיתוף פעולה. דוברת מחלקת המדינה, ה'תר ניוארט, אמרה שאם קוריאה הצפונית תיפטר מהנשק הגרעיני שברשותה, ארה"ב מתחייבת ליישם את מדיניותו של טילרסון.
ארה"ב וסין עדיין רחוקות מעסקה, והממשל האמריקני לא מתייחס לשאלה האם על נושא זה דיברו קיסינג'ר וטראמפ. טראמפ אוהב לעשות מהלכים נועזים, ואם הוא רוצה לבצע מהלך שכזה כעת, דיפלומטיה מול קוריאה הצפונית תהיה אפשרות טובה יותר מאשר מלחמה כוללת. במאמר שפרסם, כתב קיסינג'ר שחיסול מדיניות הגרעין של קוריאה הצפונית לא יכול להיות מושג על-ידי לחץ כלכלי בלבד; הדבר דורש גם הבנות מול סין.
ניוזווק מדגיש, כי אין שום ערובה לכך שעסקה שכזאת תצליח. יש הטוענים שלסין אין השפעה רבה על קוריאה הצפונית כפי שכולם חושבים, וכי משטר קים עלול לראות את העסקה בין ארה"ב בסין כפעולה עוינת ולכן יחזק את אחיזתו בנשק הגרעיני. אחרים אומרים שכל עוד המשטר בקוריאה הצפונית נשאר על-כנו, לא ניתן להפחית את מספר החיילים האמריקנים בקוריאה הדרומית. לדבריהם, המקסימום שארה"ב יכולה לעשות, כדי להרגיע את יפן וקוריאה הדרומית, הוא להכריז שלא יהיו חיילים צפונית לשטח המפורז בין שתי המדינות.
בעיה נוספת שיש לשים אליה לב, היא בעיית הכלכלה.
סטיב בנון, מי שהיה האסטרטג הראשי בבית הלבן, הוביל קו ניצי נגד סין. כעת בנון כבר לא בבית הלבן, אך הקו הניצי נשאר. טראמפ מעוניין להתעמת מול סין בנושאי מסחר, וגם הגביר את הסנקציות על חברות סיניות הסוחרות עם קוריאה הצפונית. כמה מיועציו של הנשיא מטילים ספק באפשרות להוציא לפועל עסקה בין שתי המדינות, כל עוד הן במסלול התנגשות כלכלי.
דרגים בכירים בממשל האמריקני, ממאטיס וטילרסון ועד היועץ לביטחון לאומי הרברט מקמסטר, אמרו שהזמן להתמודדות מול קוריאה הצפונית הולך ואוזל. כך גם מול סין. להמשיך לנסות לשדל את סין שתפתור את המצב, בשעה שארה"ב מטילה סנקציות על חברות סיניות שמנהלות קשרים על קוריאה הצפונית, איננו יעיל. טראמפ תמיד היה חצוף, וכעת כאשר קיסינג'ר לוחש על אוזנו, יכול להיות שהוא ידחוף לעבר עסקה לא צפויה.
