להציל את האוטונומיה הכורדית

המשבר בין ממשלת עירק לבין האוטונומיה הכורדית הביא לכך שהאוטונומיה איבדה חלק ניכר מהקרקע, הדלק והכוח שהחלה לרכוש לאחר הפלת משטרו של סדאם חוסיין. המנהיגים הכורדים מאבדים את הלגיטימיות שלהם נוכח המחלוקות הפנימיות וההתקדמות של צבא עירק - מדווח Washington Institute. מנהיגי האוטונומיה יכולים להאשים את עצמם במה שקרה, אולם כורדים רבים מרגישים, כי גם ארה"ב אחראית, לאחר שסירבה להתערב ולהגן עליהם. ארה"ב הצהירה בעבר שאיננה יכולה לתמוך בכיבושים של הכורדים שנעשו לאחר 2003 ללא תמיכה של ממשלת עירק ושכנותיה. השאלה היא האם בארה"ב מבינים שנדרשת פעולה דחופה ומעוגנת חוקתית כדי להגן על הכורדים. אין זו הפעם הראשונה שבה האוטונומיה ניצבת בפני איום קיומי, אך שילוב של מספר גורמים מחריף הפעם את המצב. בקיץ 2014 הכורדים שרדו את ההתקפות של דאעש ואת ירידת מחירי הנפט אודות לתמיכתה של ארה"ב. היום איבדו הכורדים את התמיכה הבינלאומית לה זכו, בעקבות משאל העם שקיימו בחודש ספטמבר למרות התנגדות ארה"ב. בנוסף הם איבדו שטחים שהיו בשליטתם מאז 2014, וחזרו לגבולות של שנת 2003. לאחר שהכוחות הכורדים נסוגו מכירכוכ, המפלגה הדמוקרטית הכורדית (KDP) ומפלגת האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן (PUK) האשימו זו את זו בבגידה. מאבקים אלו מעלים את החשש מפני מלחמת אזרחים כורדית, כאשר הישרדותה של האוטונומיה תלויה בכינון אחדות פנימית וקיום משא-ומתן מול הממשלה בבגדד.

האוטונומיה צריכה להיות חזקה

הישרדות האוטונומיה הכורדית חיונית ליציבותם של עירק ושל האזור. מנסיון העבר ניתן ללמוד, כי חוסר אחדות באוטונומיה, מזמין אליו התערבות צבאית טורקית או אירנית שמערערת את ריבונותה של עירק, כפי שהיה בשנות ה-90. מעבר לכך, הממשלה העירקית לא יכולה לחזור ולשלוט בשטח הכורדי, בו יש להם שלטון עצמאי משנת 1991. כדי לייצב את המדינה ולשלוט בצורה אפקטיבית, צריכה האוטונומיה הכורדית להיות חזקה - טוענים מומחי המכון. יש גם צורך בפוליטיקאים כורדים שיציגו את עמדותיהם בבגדד, עמדות שמייצגות את המערב ומנוגדות להלך הרוח האירני. מנגד, הכורדים צריכים להבין ששמירה על עירק מאוחדת היא הדבר החכם ביותר. הם בעצמם הצביעו בעד כך, בשיעור הצבעה גבוה יותר מזה שנרשם כעת משאל העם, לאחר הפלתו של סדאם חוסיין. הכי חשוב: קיומה של האוטונומיה הכורדית מעוגן בחוקה העירקית, ולכן הקריאות לחלק אותה לשלושה חלקים כורדים עצמאיים, מנוגדת לחוקי המדינה. כמו שמנהיגי הכורדים טעו בכך שהרחיבו את משאל העם לאזורים שנויים במחלוקת, כך זה לא יהיה נכון אם ממשלת עירק תתעלם מהחוקה רק בגלל שהדבר נוח לה כעת. במונחים גיאופוליטיים, פירוק האוטונומיה הכורדית פועל בניגוד לאינטרסים של ארה"ב באזור, במיוחד אם מתחשבים בהון הצבאי והפוליטי שארה"ב השקיעה בו. האוטונומיה הכורדית הוקמה תודות לחסות האמריקנית שקיבלה. לאחר מכן, מנהיגי שתי המפלגות הגיעו לארה"ב וחתמו על הסכם שלום. ארה"ב סייעה לכורדים להפיק תועלת רבה מהפלתו של סדאם, ולאחרונה ארה"ב הגנה על הכורדים מפני המתקפות של דאעש ואף הכשירה את הכוחות הכורדים למלחמה. בתמורה לכך, הכורדים סייעו רבות לארה"ב במאבק נגד יריבותיה באזור, כמו גם כגורם ממתן הפוליטיקה העירקית. בראייה רחבה יותר, האוטונומיה הכורדית היא ניסוי אמריקני לקידום הדמוקרטיה ובניית האומה שאסור לנטוש. הממשלה הכורדית והממשלה העירקית לא יכולות לקיים את המו"מ בעצמן, לאור ההתרחשויות בשטח. בינתיים ממשלת עירק מנצחת, כאשר היא דוחקת את האוטונומיה הכורדית מעבר לגבולות 2003, ובכך מבודדת אותה מבחינה כלכלית.

לרסן את ראש הממשלה

הכורדים גם חוששים שהמו"מ לא יתנהל על מי מנוחות, לאור האיבה שנוצרה בין הממשלות לאחר משאל העם. כל עוד ממשלת עירק מעוניינת לפרק את האוטונומיה הכורדית, אכן ישנו סיכוי נמוך שמו"מ יביא לפתרון. כדי להתגבר על המתח הזה, אומר Washington Institute, ארה"ב צריכה להבהיר לאוטונומיה הכורדית, כי חייבת להיות הסכמה ביניהם לפני שבכלל מתחילים את המו"מ. הקפאת יישום משאל העם והתפטרותו של מסעוד ברזאני מתפקיד הנשיא יכולים להקל על המתחים, אבל הדבר לא יענה על השאלה מי ייצג את האוטונומיה הכורדית בשיחות. ארה"ב צריכה להזכיר לצדדים, כי מעבר לעובדה שניתן יהיה לבסס מחדש את היחסים בין הכורדים לממשלת עירק, יש להתייחס קודם כל לנושא הנפט. הכלכלה הכורדית מתחילה להשתקם לאחר נפילת מחירי הנפט, וכל בעיה כלכלית נוספת יכולה להביא לעיכוב משכורות, הפגנות המוניות וסיכוי להסלמה לאלימות. דבר זה יכול לשמש את מתנגדי האוטונומיה הכורדית ולשמש כתירוץ לפרק אותה. לכן ארה"ב צריכה לדחוף את הכורדים לבצע את רפורמות הנפט שהבטיחו בעבר אך לא קיימו. הישרדות האוטונומיה הכורדית חיונית עבור ארה"ב, אם ראש ממשלת עירק, חיידר אל-עבאדי, יפסיד בבחירות הבאות למועמד פרו-אירני. במקרה שכזה, הקולות האנטי-אמריקניים בעירק יתחזקו והכורדים יהיו בעלי הברית היחידים של ארה"ב במדינה שישמרו על עצמאות וימנעו את חזרת דאעש. כדי להימנע מתרחיש זה, ארה"ב צריכה לעצור את אל-עבאדי כיום ולמנוע ממנו לדחוק את גבולות האוטונומיה הכורדית.