האם ניתוח מוחו של סטיבן פאדוק, האיש שרצח בחודש שעבר 58 בני אדם בלאס וגאס, יתן את התשובה לתעלומת המניע לטבח? מדענים מתכוננים לבדיקה מיקרוסקופית של המוח, אך מומחים המצוטטים בידי פוקס ניוז אומרים, כי קרוב לוודאי שהמסתורין מאחורי הטבח הנורא ביותר בתולדות ארה"ב לא יוסרו בעקבות כך.
מוחו של פאדוק נשלח לאוניברסיטת סטנפורד, שם יעבור מספר חודשים של בדיקות, לאחר שבנתיחה שלאחר המוות לא נמצאו בו ממצאים חריגים – מסרה משטרת לאס וגאס. הרופאים יבצעו שורה ארוכה של בדיקות פורנזיות, כולל בדיקה של רקמות המוח של הרוצח בן ה-64. הרופאים קיבלו הוראה שלא לחסוך באמצעים, והתבקשו לבדוק האם פאדוק סבל ממחלה כלשהי כגון שבץ, כלי דם, גידולים סרטניים, סוג כלשהו של מחלת הנפילה, הפרעות ניווניות או טראומה פיזיולוגית.
מנהל המחלקה לנוירופתולוגיה במרכז הרפואי באוניברסיטת סטנפורד, ד"ר האנס ווגל, אמר לניו-יורק טיימס, כי לא יותיר אבן על אבן, כדי להסיר רבים ככל הניתן מן הספקות הרפואיים הסובבים את חקירת מעשיו של פאדוק. למעלה מחודש לאחר הטבח, בו ירה פאדוק יותר מ-1,000 כדורים במשתתפים בפסטיבל מוזיקה, החוקרים עודם מתוסכלים מכך שאינם יודעים מה היה המניע למעשיו. יאושם כה גדול, עד שהם תלו לוחות מודעות בדרום נבאדה וביקשו מהציבור הצעות.
ואולם, כאמור, גם ניתוח המוח אינו צפוי לתת תשובות מספקות. אפילו אם יימצא שפאדוק סבל ממחלה כלשהי, אומרת רשת פוקס, יהיה זה "מדע כוזב" לטעון שזה מה שעמד מאחורי מעשיו. "זה שאתה סובל ממשהו, לא אומר שזה גורם למשהו", אמר בריאן פטרסון, נשיא האגודה הלאומית של הפתולוגים וחוקר מקרי המוות הראשי במחוז מילווקי. הוא ציין, כי בדיקה כזאת היא שגרתית באירועים פליליים כמו הטבח בלאס וגאס, כחלק מהבחינה הפורנזית הכוללת והמקיפה של האירוע.
חוקר המוח דגלאס פילדס הוסיף, כי אירועי אלימות קשים – כמו טבח המוני או טרור – כוללים רק לעיתים רחוקות נזק פיזיולוגי למוחו של הפושע, ולעומת זאת ניתן למצוא מאחוריהם בעיות נפשיות. רוצחים כאלו הם לעיתים קרובות פסיכופטים בעלי נטיות אובדניות, המבצעים פשעים מזוויעים משום שהם מפנים כלפי חוץ את בידודם והתנהגותם האנטי-חברתית, הסביר. "המשטרה טועה כאשר היא מחפשת מניע במקרים כאלו. אלו פשעי שנאה. אין מניע לפשעי שנאה. זהו פשע של דחפים".
גם אם ניתוח מוחו של פאדוק לא יתן מענה לטבח שביצע, מומחים אומרים שיש לו ערך מדעי. ד"ר פול אפלבאום, מומחה לפסיכיאטריה באוניברסיטת קולומביה, אומר שלכל הפחות ניתן יהיה להפיק מהניתוח מידע כלשהו שיועבר לציבור – כגון הצורך להיות ערים לחוסר יציבות נפשית או למחלות מוח. "קרוב לוודאי שלעולם לא נדע מה גרם למוחו לעשות את זה", הוסיף, "אבל אין זה בלתי סביר לשאול ולראות האם זה יוכל לתרום להבנתנו את מה שאירע".