יש אנשים שעדיין סבורים ש
אמזון היא סוג של בית כל-בו אינטרנטי. אבל היא הרבה יותר מזה: זוהי חברה הצומחת במהירות, ענק אינטרנטי בינלאומי המשנה את האופן בו אנו עושים קניות והכובש יותר ויותר שווקים, השואב מידע אישי עלינו וכעת מבקש להיכנס אלינו הביתה כאשר שליחיו מגיעים ואנחנו לא נמצאים. גם פייסבוק היא הרבה יותר מאשר רשת חברתית לצורך פטפוט עם חברים. זוהי חברת מדיה המרוויחה מיליארדים מפרסומות, על-ידי כך שהיא מעלה לאוויר מידע בלי לבדוק אותו.
הרשימה נמשכת עוד ועוד, כותב ארמין מאהלר במאמר המערכת של דר-שפיגל. המשותף לכל החברות הללו הוא שיעור צמיחה שלא היה אפשרי בעולם האנלוגי. יש להן גם שיעור מפחיד של עוצמה – וזו הסיבה מדוע הלחצים הפוליטיים עליהן הולכים וגוברים. לפני זמן לא רב תיארה ארה"ב את מאמציו של
האיחוד האירופי להגביל את כוחן של אמזון וגוגל כפרוטקציוניזם שנועד להגן על השוק הדיגיטלי האירופי המדשדש. אבל כעת, גם פוליטיקאים וגם כלכלנים בארה"ב מתחילים לדבר על האפשרות שיש לפרק את הענקים הללו. מצב הרוח השתנה.
הרפובליקנים תמיד היו ספקנים כלפי הענקים מעמק הסיליקון, שלרוב לא הסתירו את תמיכתם בדמוקרטים. אלא שעכשיו גם הדמוקרטים מתחילים להתבונן עליהם בספקנות, במיוחד לאחר שהתבררה תרומתן של פייסבוק, גוגל וטוויטר לנצחונו של
דונלד טראמפ – כאשר הפיצו מיליוני פריטים של תעמולה, חלקם שתולים בידי רוסיה.
מובן שיש לעידן הדיגיטלי יתרונות רבים, מדגיש מאהלר, אבל הקפיטליזם הדיגיטלי מחייב חוקים חדשים – משום שהחוקים הישנים שוב אינם אפקטיביים. הם נוצרו לכלכלה שחסרה בטובין מוחשיים ושבה המחיר היה הגורם החשוב ביותר; על זה ניתן היה לפקח ולהטיל מס. לעומת זאת, הכלכלה הדיגיטלית מבוססת על אלגורתימים והחברות החשובות ביותר שלה אינן מייצרות משהו מוחשי. הלקוחות מקבלים את השירותים בחינם ומשלמים רק במידע עליהם. ככל שהשירות מושך יותר משתמשים, הוא מקבל יותר מידע עליהם – ולכן גוגל ופייסבוק לא צריכות לחשוש מתחרות.
המנצח לוקח הכל – זהו החוק הדרוויניסטי של הכלכלה הדיגיטלית, וזו הסיבה שיש לה נטייה מובהקת ליצור מונופולים. אבל אלו הם מונופולים בהם לא ניתן לטפל בדרכים הרגילות של חוקי ההגבלים העסקיים. זוהי הסיבה לכך שקודם כל יש להגדיר מחדש מהו ניצול לרעה של הכוח שבידי החברה – טוען מאהלר. אסור לאפשר מצב בו הענקים הקיימים יכולים לבלוע מתחרה שאפילו עוד לא התחיל להתפתח. לכן, צריך לפקח בצורה הרבה יותר הדוקה על הרכישות שלהם ובמידת הצורך גם לבלום אותן.
שנית, יש לקבוע מי הבעלים של המידע שנאסף – למשל, האם על החברה שאספה אותו להעמידו גם לרשות חברה מתחרה, או שיש לתת ללקוחות יותר תמורת המידע שהם מוסרים. שלישית, אין לשחרר את מפיצי התוכן מאחריות כלפי מה שנאמר בו. אין להשלים עם מידע כוזב בעליל ועם גילויים של שנאה. ולבסוף, מי שמרוויח הרבה כסף צריך גם לשלם הרבה מס, ולא להתחמק ולהירשם במקלטי מס בו אין לו שום עסקים.
הפיכת הדרישות הללו לחובות קונקרטיות היא תהליך מסובך שיכול להצליח רק תוך שיתוף פעולה בינלאומי, מדגיש מאהלר. אבל זה אינו אומר שממשלת גרמניה אינה צריכה למלא את חלקה, והנושא צריך להיות חלק מקווי היסוד של הממשלה הבאה שמרכיבה כעת אנגלה מרקל. המפלגות המשתתפות במו"מ הקואליציוני הבטיחו לקדם את הדיגיטציה של גרמניה; זה נכון וראוי, אך לצד זה עליהם להתמודד עם הבעיות שיוצר הקפיטליזם הדיגיטלי. אחרת, חברות בודדות ישלטו בכלכלה המקומית.
