כאשר נפגשה הצמרת הכלכלית של אירופה בפורטוגל בחודש יוני למפגש השנתי, מצב הרוח היה מרומם. הסיבה: נצחונו של
עמנואל מקרון בבחירות לנשיאות צרפת חודש קודם לכן. שנה לאחר ההלם של הברקזיט בבריטניה, הצביעו תושבי הולנד, אוסטריה וצרפת בעד מועמדים מן המרכז. הנחת העבודה במפגש הייתה, שאנגלה מרקל ומקרון ידחפו לעבר יותר איחוד כלכלי ומוניטרי.
אבל – וזהו אבל גדול, כותב פייננשל טיימס – הפיכת האג'נדה הרפורמיסטית לעובדה תלויה בכך שתהיה יותר אינטגרציה בין שני המסלולים בהם מתקדמת הכלכלה האירופית. מספר חברות גוש האירו תקוע על 19 כאשר כלכלות גדולות במזרח היבשת – כמו פולין וצ'כיה – לא ממש נלהבות להיות החברה ה-20. ככל שנעשית יותר התקדמות לעבר איחוד כלכלי ומוניטרי, כך יהיה קשה יותר למדינות אלו ודומותיהן להצטרף אליו – הן מבחינה כלכלית והן מבחינה פוליטית. המחיר עלול להיראות להן גבוה מדי, במיוחד במטבע של אובדן עצמאותן.
אולם מדגישה קלייר ג'ונס, פרויקט גוש האירו אינו יכול לקפוא על עומדו. למרות הסיכון שחלק מחברות
האיחוד האירופי יישארו מאחור, הרי שיתר איחוד כלכלי ומוניטרי הוא חיוני להצלחתו של הפרויקט האירופי כולו. העיתוי של נשיאות מקרון והאפשרות לקדנציה רביעית של מרקל, יוצרים עיתוי שאסור להחמיץ.
איחוד המטבע רחוק מלהיות מושלם, 18 שנים לאחר השקת האירו. הפסימיות סביב עצם הישרדותו של הגוש נעלמה, אבל עדיין יש בו סדקים משמעותיים מאוד. אחד המהותיים שבהם הוא העדר אינטגרציה פיסקלית. כפי שאמר בצדק פול טאקר, לשעבר סגן נשיא הבנק המרכזי של אנגליה, לאיחוד אולי יש מטבע משותף – אבל יש לו צורות שונות של כסף ו-19 שיטות בנקאיות שונות.
הייתה התקדמות לקראת איחוד בנקאי, כאשר הבנק המרכזי האירופי ממלא היטב את התפקיד של כלב השמירה הראשי על הבנקאות. אבל כאשר בקיץ שעבר חילצה ממשלת איטליה את בנק ונטו, בניגוד לכללי האיחוד האירופי, עלו שאלות רציניות לגבי היכולת לאכוף כללים אלו בצורה עקבית. חוץ מזה, ביטוח הפקדונות – אחת המשימות החשובות ביותר של הבנקים המרכזיים – ממשיך להתבצע בכל מדינה בפני עצמה.
עם כל ההתקדמות, מצבו של גוש האירו עודנו בלתי יציב – סבורה ג'ונס. לבנק המרכזי האירופי יאזלו במהירות איגרות החוב, אם יהיה עליו להמשיך במדיניותו המרחיבה. שיעורי הריבית כבר נמצאים בשפל חסר תקדים ולא יכולים להמשיך לרדת. הגרעונות הממשלתיים עודם גבוהים, וכך יש מעט מאוד מרחב להזרמות פיסקליות משמעותיות. הסיכוי הטוב ביותר של גוש האירו לשרוד גם במשבר הבא נעוץ בתיקון של הפגמים המבניים מהם הוא סובל. למקרון ולמרקל – אם תמשיך בתפקידה – אין זמן לבזבז.
