כאשר דונלד נכנס לתפקידו כנשיא ארה"ב, הוא אמר שירש בלגן בבית ומחוצה לו והדגיש שהמזרח התיכון הוא אסון. בניסיון להתמודד עם אסון זה, החל טראמפ לתמוך בנסיך הכתר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, עודד אותו לשנות את יחסי החוץ של הממלכה ולהביא לעימותים באזור. זה הצליח לו? אישאן ת'רור, פרשנו הבכיר של וושינגטון פוסט, לא בטוח שהתשובה חיובית.
כאשר בוחנים את המצב, ניתן לראות שהתפטרותו של ראש ממשלת לבנון סעד אל-חרירי, שכנראה קודמה על-ידי סעודיה, דווקא חיזקה את ארגון חיזבאללה. סעודיה קיוותה, כי התפטרותו של אל-חרירי תביא לגל הלם במערכת הפוליטית בלבנון, הממשלה תפורק מיד וחיזבאללה ובעלי בריתו יאלצו להתפטר ולעזוב את מקורות כוחם הפוליטיים. אולם לא כך היה.
במקום זאת, לאחר שסוף-סוף חזר לביירות, אל-חרירי השהה את התפטרותו וקיים פגישות עם שותפיו לקואליציה. זה לא אומר שהכל חזר לקדמותו. הוא חזר על האיום להתפטר, אם חיזבאללה יסרב להסכם שיתוף הפעולה החדש, למרות שהפרטים על ההסכם עדיין לא ידועים. התמרון הפוליטי של התפטרות אל-חרירי, בקושי חיזק את סעודיה במהלכיה נגד אירן.
חיזבאללה זוכה לאמינות כמקור ליציבות בלבנון. בזמן שלוחמי הארגון נוטלים חלק במלחמת האזרחים בסוריה, בלבנון הארגון מנסה להגיע לכל אזרחי המדינה. חיזבאללה מוטמע היטב בקהילות השונות בלבנון, תוך שהוא מספק שירותים חברתיים חיוניים כגון בתי ספר ובתי חולים. חיזבאללה מיתג עצמו כארגון שמגן על כל הקהילות בלבנון, תוך שהוא מבקש לשתף פעולה עם הסונים שנמצאים בתוך ומחוץ לממשלה.
זוהי הסיבה שחיזבאללה לא הרים את הטונים, והשמיע דווקא קולות פיוס לאחר התפטרותו של אל-חרירי. למרות כל זאת, במפגש האחרון של הליגה הערבית בקהיר, הצליחה סעודיה לגנות את חיזבאללה ולתייג אותו כארגון טרור, מהלך שמפעיל לחץ על הארגון ועל אירן. השפעתו של חיזבאללה על החיים הציבוריים, תקשה על סעודיה וארה"ב לפעול נגד הארגון בלי לעורר דעת קהל ציבורית שלילית.
המתח בלבנון משפיע גם על הנעשה באירן, במיוחד לאחר הצהרותיו החוזרות והנשנות של טראמפ נגד הסכם הגרעין עימה. הצהרותיו של טראמפ משנות את דעת הקהל במדינה, לאו-דווקא לחיוב. לאור הרטוריקה של טראמפ, האזרח האירני הפשוט צריך לבחור בין דבריו של טראמפ לבין המדינה שלו. גם אם הוא לא מרוצה מהמדינה, תחושת הפטריוטיות מחייבת אותו לבחור בה – סבור ת'רור.
לאור זאת צריך להסתכל על יחסי סעודיה-ארה"ב. לפי מייקל או'הנלון ממכון ברוקינגס, הנאמנות האמריקנית לסעודיה היא שהובילה את הממלכה לטעויות בתימן, ואת ארה"ב - להחמיץ הזדמנויות שונות. לדבריו, כפייה על מדינות לבחור בין אירן לארה"ב, תשים את מדינות אלו על הכוונת האירנית - דבר שלא יעזור למדיניות האמריקנית באזור. לאזרח הפשוט במזרח התיכון, משחקי הכוח בהם מעורבות אירן, מדינות המפרץ, טורקיה, רוסיה וארה"ב, רק מביאים לכאוס, מלחמה וטרור. בזמן הזה, הפופולריות של סעודיה נמצאת במגמת ירידה.
לאור זאת, ממליץ ת'רור, הממשל האמריקני יכול להפיג את המתחים באמצעות פעילות מתונה יותר, וניסיון להביא לשיח דיפלומטי בין אירן לסעודיה. מדובר בשני שחקנים מרכזיים שאף אחד מהם לא יפנה את מקומו. לכן יש צורך לחשוב איזו השפעה אירנית באזור ניתן לקבל ואיזו לא.
