סטודנטית בריטית בת 19 אשר סבלה מאנורקסיה, גוועה ברעב בשל סדרת כשלים של מערכת הבריאות – קובע דוח של נציב תלונות הציבור הפרלמנטרי, רוב בהרנס, המתפרסם בדיילי מייל. אווריל הארט לא זכתה לטיפול נאות מצד אף אחד מגורמי הבריאות שהיו אמורים לטפל בה, אומר בהרנס, המדגיש שזהו רק מקרה אחד המדגים את הקושי של המערכת להתמודד עם הפרעות אכילה אצל בוגרים.
משפחתה של הארט גינתה בעקבות הדוח את מה שכינתה "טיפול ברמה של עולם שלישי", ותהתה מדוע נדרשו חמש שנים כדי לגלות את האירועים שהובילו למותה של אווריל. היא נמצאה בחדרה באוניברסיטה, לאחר שהתמוטטה בעקבות אובדן שליש ממשקל גופה בתוך פחות משלושה חודשים. הרופאים שהיו אמורים לטפל בה לא עקבו אחרי אובדן המשקל ומצבה הנפשי, ושני בתי חולים בהם אושפזו ביצעו טעויות אבחון קשות שבסופו של דבר הובילו למותה.
הארט הייתה תלמידה מצטיינת בבית הספר התיכון בעיר קלוצ'סטר והחלה ללמוד באוניברסיטת מזרח אנגליה. היא מתה ב-15.12.12. כאשר משפחתה דרשה הסברים על הטיפול בה, תשובותיו של משרד הבריאות היו קצרות ומתחמקות – אומר בהרנס. תכתובות דוא"ל קריטיות הקשורות למותה של הארט נמחקו בניסיון לטייח את המחדלים, והטיפול של שני בתי חולים בתלונה היה למעשה חסר ערך.
אביה של אווריל, ניק הארט בן ה-59, הוציא מכיסו 200,000 ליש"ט על חקירת נסיבות מותה. "הם השאירו חולה בסיכון גבוה לדאוג לעצמה", אמר בעקבות פרסום הדוח. "לא רק שהטיפול באווריל היה רשלני, אלא גם בדיקת מותה נמשכה זמן רב וזה גם לעוד מקרי מוות מיותרים. איבדנו את ילדתנו היפה וכל מה שרצינו היה תשובות כנות". הארט מתח ביקורת על כך שנדרשו לבהרנס 3.5 שנים לפרסם את ממצאיו ועל כך שהאמין תחילה לטענות אנשי המערכת במקום לתיעוד הרפואי. בהרנס התנצל על העיכוב בפרסום הדוח, אך לא הסביר מדוע התרחש העיכוב.
אווריל שהתה 11 חודשים במרפאה לטיפול בהפרעות אכילה בקיימברידג' ועדיין סבלה מתת-משקל כאשר שוחררה באפריל 2012. האחריות לטיפול בה עברה לידי האוניברסיטה ולמרפאה בעיר נוריץ'. בביקור הראשון שלה במרפאה, ב-20.9.12, היה משקלה 42 ק"ג. ב-10.12.12, חמישה ימים לפני מותה, היא שקלה 29 ק"ג בלבד. למרות שאווריל הייתה אמורה לבקר במרפאה מדי שבוע, נאמר לה בחודש נובמבר שאינה צריכה להגיע כלל. פסיכיאטר מתמחה לא עקב כנדרש אחרי מצבה הנפשי ויצא לחופשה מבלי לדאוג למחליף.
בסוף נובמבר ביקרו אותה אביה ואחותה, הזדעזעו לראות את מצבה והאב התקשר ליחידה לטיפול בהפרעות אכילה. הרופאים אמרו לו שניתן לטפל באווריל, אך לא עשו דבר. היא נמצאה חסרת הכרה ב-7.12.12. אווריל נלקחה לבית החולים של נורפולק ונוריץ', אך לא קיבלה את הטיפול המתאים לחולי אנורקסיה. שלושה ימים מאוחר יותר היא הועברה לבית החולים אדנברוק בקיימברידג', שם לא נמדדה כראוי רמת הסוכר בדמה. אווריל מתה ארבעה ימים מאוחר יותר. "היה זה מוות שניתן היה למונעו", קובע בהרנס.
