לא היה שקרן כזה

פרופ' בלה דה-פאולו העבירה 20 שנה בחקר של שקרים ושקרנים. "חשבתי שפיתחתי חוש של לדעת מה לצפות מהם", היא כותבת בוושינגטון פוסט. "ואז הגיע הנשיא דונלד טראמפ. השקרים שלו יותר תכופים ויותר זדוניים משל אנשים רגילים". נתחיל מזה שהאמירות המופרכות והסותרות של טראמפ עונות להגדרת "שקר" שניסחו דה-פאולו ועמיתיה: "שקר מתרחש בכל מקרה בו אתה מנסה בכוונה להוליך שולל את הזולת". במקרה של טראמפ, היא טוענת, ניתן לקבוע בוודאות רק שדבריו כוזבים או מוליכי שולל; אי-אפשר לדעת מה היו כוונותיו. דה-פאולו ניתחה למעלה מ-400 אמירות כוזבות של טראמפ שתיעד הפוסט מאז ראשית כהונתו ועד אמצע חודש נובמבר, באותה צורה בה ביצעה את מחקריה הקודמים. סטודנטים במחקר של דה-פאולו שיקרו בממוצע פעמיים ביום, בעוד השיעור בכלל הקהילה היה שקר אחד ביום. מחקר עדכני יותר באוכלוסייה הבוגרת של ארה"ב העלה 1.65 שקר ביום; 60% מהנשאלים טענו שלא שיקרו כלל, בעוד 5% העליונים היו אחראים לקרוב למחצית מכלל השקרים. טראמפ אמר 1,628 דברים כוזבים או מטעים ב-298 הימים הראשונים שלו בתפקיד – ממוצע של שישה ביום. ויש לזכור, שמדובר רק באמירות הפומביות; איש אינו יכול לדעת מה קורה בחדרי חדרים, אך דה-פאולו מעריכה שקרוב לוודאי ששיעור השקרים האמיתי שלו גבוה עוד יותר. שיעור השקרים של טראמפ נמצא בעלייה, מלמדים הנתונים. מאז תחילת אוקטובר מדובר על תשעה ביום, יותר מאשר השקרן הגדול ביותר בו נתקלה דה-פאולו במחקריה. אבל שטפון השקרים מבחנה מספרית אינו הממצא המפתיע ביותר. הנשאלים במחקרים האקדמיים שיקרו בדרך כלל כדי לקדם את האינטרסים של עצמם, לא את האינטרסים של אחרים. הם שיקרו כדי להתקדם בעבודה, בשווקים, בחיים הפרטיים ובכל היבט אחר של חיי היום-יום. לעיתים פחות קרובות היו אלו שקרים שנועדו לעזור לאנשים אחרים להשיג את מבוקשם או להרגיש טוב יותר: כמו להגיד ששני הצדדים אשמים בגירושין, בעוד הדעה האמיתית היא שזו אשמת ידידו של הדובר. אם לדייק, הרי ש-46% מהשקרים של הסטודנטים ו-57% מזה של כלל האוכלוסייה היו לצרכים אנוכיים, ואילו השקרים שנועדו לסייע לאחרים היו 26% ו-24% בהתאמה. היו עוד שקרים שלא התאמו לאף אחת משתי הקטיגוריות העיקריות, כגון שקרים שנועדו לבדר או כדי לאפשר לשיחה להימשך בנינוחות. הייתה קטיגוריה נוספת, כה קטנה עד שהיא חייבה רק הערת שוליים במחקר: שקרים אכזריים שנועדו לפגוע במכוון באחרים. אלו היו 0.8% מהשקרים של הסטודנטים ו-2.4% בכלל האוכלוסייה. בשורה התחתונה, דה-פאולו ועמיתיה מצאו שאת רוב השקרים ניתן לשייך בקלות לקטיגוריה אחת. זה לא המצב אצל טראמפ. 24% מהשקרים שלו שירתו לפחות שתי מטרות בעת ובעונה אחת. 65% מהשקרים היו לטובתו שלו, למשל: הטענה שרבבות אנשים עמדו ברחובות וייטנאם כדי לקדם את פניו. רק 10% מהשקרים שלו נועדו לסייע לאחרים, למשל: הציוץ לפיו משטרת לאס וגאס חיסלה במהירות את היורה בעיר לפני שלושה חודשים, בעוד בפועל הוא ירה ללא הפרעה במשך 45 דקות. במילים אחרות: מספר השקרים האנוכיים של טראמפ היה גדול פי 6.6 מאלו אותם דה-פאולו מכנה "שקרים אדיבים". זהו שיעור גבוה בהרבה מזה שנמצא במחקר שערכה, שם הוא היה בערך כפליים. האופן המהמם ביותר בו שקריו של טראמפ שונים, טוענת דה-פאולו, הוא באכזריותם. שיעור מדהים של כמעט מחצית משקריו היו פוגעניים או מבזים. למשל: הוא ייחס מניעים פוליטיים לאנשי החוק והמודיעין ג'ים קומי, ג'ון ברנן וג'יימס קלאפר. הוא טען שהמופע של מייקל מור בברודוויי היה כישלון מוחלט ונאלץ לרדת מהבמה. הוא האשים מדינות אחרות בכך שהן שולחות להגרלת הגרין קארד את האנשים שהן רוצות להיפטר מהם. הוא האשים מועמד לתפקיד מושל וירג'יניה בכך שהוא משרת כנופיות של רוצחים. במקרים רבים טראמפ עשה את שני הדברים יחד – שיבח את עצמו וביזה את האחר – באותו שקר. לדוגמא: הוא טען שדחה את בקשתו של הסנאטור בוב קורקר לתמוך בו במרוץ בטנסי. תכיפות השקרים של טראמפ כנראה עושה את שלה, אך לא בצורה שקיווה לה. סקר שנערך בסוף אוקטובר העלה, כי 51% אומרים שהוא אינו ישר לעומת 35% בלבד המאמינים ליושרו. בחודש נובמבר העלה סקר אחר תוצאות דומות: 58% מול 37%. כאשר פחות מ-40% מהאמריקנים סבורים שהנשיא שלהם ישר – זהו מצב מדהים, טוענת דה-פאולו. רוב בני האדם ברוב הזמן מאמינים לאחרים, מלמדים מחקרים. זוהי ברירת המחדל שלנו; אנחנו זקוקים לסיבה כדי שלא להאמין. טראמפ מפר בשקריו כמה מהנורמות הבסיסיות ביותר של קשרים חברתיים בין בני אדם ושל הוגנות אנושית. התגובה של רבים מהאמריקנים הייתה לנטוש נורמה משלהם: הם לא מוכנים לתת לטראמפ ליהנות מן הספק.