לאורך רוב שנותיה ביקשה המפלגה הקומוניסטית הסינית לרסק את עברה של המדינה, אבל בשנים האחרונות היא הבינה שיש הרבה מה להרוויח משימור, הגנה ופיאור העבר הסיני הארוך. בשנת 2018 מקווה סין לעבור אבן דרך חשובה ולהפוך למדינה בעלת המספר הגבוה ביותר של אתרי מורשת עולמית הרשומים בארגון אונסקו. כרגע יש לסין 52 לעומת 53 לאיטליה.
למדינה כה גדולה יש הרבה מאוד מה לשמר, כותבת רוזי בלאו ב-The World in 2018 של אקונומיסט, והיא החלה במלאכה בשלב מאוד מאוחר. אתר המורשת העולמי הראשון בסין נרשם ב-1987 - 15 שנה לאחר שהיוזמה הושקה בידי אונסקו. במאמציה להפוך למספר אחת בעולם גם בתחום זה, ממשלת סין לא חסכה בכסף, שיווק וכוח אדם. מאז 2013 הציעה איטליה רק חמישה אתרים חדשים, בעוד סין הציעה 29. ולא רק אתרים: סין הכריזה כאוצרות תרבותיים על השירה המונגולית, צורות רבות של האופרה הסינית ואומנות בניית גשרי עץ.
מחוזות רבים בסין עושים מאמצים עצומים להיכנס לרשימות הללו, ודומה שהתפתחה תחרות של ממש ביניהם. בשנת 2010 השקיע אזור אחד במחוז הואן למעלה מכפליים מהכנסתו השנתית במאמץ לרשום באונסקו את שמורת הטבע דנקסיה. ממשלת מחוז שיאן הציעה להשקיע 1.9 מיליארד דולר בניקוי אתר צ'נגאן, בירת שושלת האן.
הוצאות של סכומים עצומים כאלו משמעותן שחייבים למשוך תיירים כדי שיכסו אותן - וכאן יש מילכוד, משום שהם עלולים לפגוע באותם אתרים עצמם. באזור הפארק הלאומי ז'אנג'יאג'ה נבנו כל כך הרבה בניינים אחרי הכרזתו כאתר מורשת בשנת 1992, עד שהיה צורך לשקם חלק מהפארק עצמו. אבל בשנת 2016 ביקרו במקום 60 מיליון איש, לעומת פחות מ-2 מיליון בשנת 1995.
סין משתמשת בעברה כדי לחזק את הגאווה הלאומית ולשפר את תדמיתה בעולם, אך לעיתים קורא ההפך, מציינת בלאו. חלק מפעולותיה מעוררות מחדש ביקורת על התנהלותה בתחומי הסביבה וזכויות האדם. בשנת 2016 חשף ארגון גרינפיס, כי כרייה בלתי חוקית מאיימת על כמה מהיערות החשובים ביותר בדרום-מערב סין (שהוכרזו כאתר מורשת עולמית). בקשה לרשום בשנת 2013 מקדש במרכז סין כלל תוכנית להריסת המגורים וחדרי המדיטציה הנוכחיים של הנזירים הגרים בו. ואילו אזור קָקָשילי נרשם בשנה שעברה כ"בלתי מיושב" למרות שהוא אכלס נוודים טיבטים, שרבים מהם סולקו ממנו והועברו בכוח למקומות מגורים חדשים.
ייתכן שמה שימנע מסין בסופו של דבר את כתר המורשת יהיה החלטה מינהלית אפשרית של אונסקו, ולפיה כל מדינה יכולה לרשום מדי שנה אתר מורשת עולמית אחד בלבד. לרוע מזלה של סין, יש לאיטליה מלאי מספיק של ארמונות מתקופת הרנסנס ובנייני עמודים מהמאה ב-12.
