עשרה ימים לפני סיומה של 2017 מלאו 40 לנשיא צרפת,
עמנואל מקרון. בשנה החדשה הוא יבקש לבסס את מעמדו כטוען לכתר מנהיגות
האיחוד האירופי אחרי הברקזיט ובצל הקדנציה האחרונה (ככל הנראה) של אנגלה מרקל כקנצלר גרמניה - כותבת סופי פדר ב-The World in 2018 של אקונומיסט.
מקרון יתמקד תחילה ברפורמות מבית, אותן הוציא לדרך חודשים אחדים לאחר שנבחר בחודש מאי האחרון. הוא מבקש לארגן מחדש את שוק העבודה ובהחלט אינו מתכוון לעצור שם. היעד הבא שלו הוא מערכת הרווחה של צרפת, הבולעת כיום 30% מהתמ"ג לעומת ממוצע של 20% בלבד במדינות
OECD. מקרון אינו רוצה שצרפת תהיה סוג של בריטניה או ארה"ב, אלא גרסה של סקנדינביה, מדגישה פדר. הוא גם מתכנן ליצור יותר משרות על-ידי הגדלת מספר המתמחים ופתיחה מחדש של מרכזי תעסוקה.
רפורמות אלו יעוררו כמובן התנגדות, במיוחד מצד המורים, שיעורי התמיכה במקרון עשויים לרדת - אבל הוא לא ייסוג. באסיפה הלאומית, לעומת זאת, לא תהיה לו אופוזיציה של ממש. הסוציאליסטים נאבקים על קיומם, ו
מארין לה-פן מנסה לשמור על מעמדה בראש החזית הלאומית ולאחד את מפלגתה השסועה. שני הקולות העיקריים נגד מקרון יבואו מצד המנהיג החדש של הרפובליקנים, לורן ואקיז, ומצד איש השמאל הקיצוני ז'אן-לוק מלנשון. האתגר האמיתי של מקרון יהיה לשכנע את בסיס תומכיו - אנשי מרכז הנוטים לשמאל - שהוא אינו פועל רק לטובת החברות והעשירים.
אם מקרון יעמוד במילתו מבית, הוא יהיה יותר אמין כאשר ינסה לקדם את הרפורמות העמוקות שלדעתו יש לבצע באיחוד האירופי. כמה מרעיונותיו צפויים להיתקל בהתנגדות גרמנית - במיוחד תקוותו ליצור לגוש האירו תקציב משותף, שר אוצר ופרלמנט. עם זאת, יהיה בסיס משותף להצעות אחרות שלו, כולל צעדים משותפים בתחומי הביטחון, ההגנה והמודיעין וגם לגבי חילופים בתחום החינוך. מקרון גם מציע להעתיק לאירופה את דגם ההתייעצות ששימש אותו בבניית מפלגתו, "הרפובליקה קדימה", כדרך להפוך אץ האיחוד למשמעותי יותר עבור תושביו.
מקרון גם שואף להגביר את כוחה של צרפת בזירה הבינלאומית, אחרי עשורים רבים של דיפלומטיה שקטה. הוא רוצה תפקיד פעיל יותר ומתכוון ליטול את היוזמה בנושא שינויי האקלים, ביחסים מול רוסיה ובמשברים בסוריה ובלוב. מקרון גם ינסה להקטין את פעילות כוחות הביטחון בבית ובאפריקה, אבל איום הטרור יישאר בעדיפות עליונה.
בשנת 2018 ימלאו 60 שנה לכינון הרפובליקה החמישית בידי שארל דה-גול ו-50 שנה למהומות הסטודנטים שגרמו לנפילתו. מקרון, המודע היטב לסמלים, ישים לב לחשיבותו של התאריך הראשון וינסה להימנע מהסיכונים של השני. במובנים רבים, סבורה פדר, נשיאותו של מקרון היא חזרה לעידן הגוליסטי - אבל יהיה עליו לוודא שהיא לא תיראה מתנשאת ומנוכרת בצורה שתחשוף אותה למהפכנים בהם ידועה צרפת. אם הוא ישיג איזון נכון, זו באמת יכולה להיות השנה בה צרפת תצא מעידן ארוך של שקיעה לעבר עתיד מבטיח.
