ולדימיר פוטין אינו רוצה להפוך את אלקסיי נוואלני לקדוש מעונה. המנהיג המוביל של האופוזיציה לנשיא רוסיה יוכל לבלות את החודשים הראשונים של 2018 בעצרות שימשכו בעיקר תומכים צעירים, בתקווה שיוכל להתמודד על הנשיאות בחודש מארס. נוואלני לא ייאסר, צופה נח סניידר ב-The World in 2018 של אקונומיסט, אך אלפים מתומכיו ימצאו את עצמם בניידות משטרה בדרכם לבתי הכלא. לבסוף יימנע ממנו להתמודד לנשיאות, הוא יקרא לתומכיו להחרים אותן ויטען שהן חסרות לגיטימיות [הדברים נכתבו לפני שבית המשפט הרוסי אכן אסר על נוואלני להתמודד].
מבחינתו של פוטין, הבחירות הן רק עניין טכני. הנוהל חייב להישמר, אבל אין לו משמעות של ממש. מדובר בהכתרה יותר מאשר בבחירות, מתן תוקף רשמי לתפקידו הרשמי כמנהיג האומה. פוטין ייבחר בקלות רבה ויקבל עוד קדנציה של שש שנים, בסיומה ישלוט ברוסיה למעלה מרבע מאה.
הסיפור האמיתי יתחיל אחרי הבחירות. תהיה זו הקדנציה הרביעית של פוטין, ולפי החוקה - גם האחרונה. אם הוא לא ינסה לשנות את החוקה או למצוא שליט בובה נוסף (
דמיטרי מדבדב היה הנשיא ב-2012-2008 אך פוטין ניהל את העמדה בתפקידו כראש הממשלה), נצחונו יסמל את תחילתו של העידן שאחרי פוטין.
השאלה המטרידה ביותר תהיה כמובן זהותו של היורש. פוטין בנה מערכת המבטיחה את הישארותו בשלטון ושבה כולם כפופים אליו במישרין. קשה להניח שפוטין ייסוג לפרישה בשמש החמימה, כותב סניידר. האם הוא ימשול ללא תואר רשמי, כמו דנג שיאופינג בסין - נניח בתור יו"ר התאחדות הג'ודו הרוסית? או שמא הוא יתחיל לטפח יורש? כיצד הוא מתכנן להעביר את השלטון? אלו השאלות שירחפו מעל הקדנציה הרביעית שלו.
בהמשך למגמה בה החל ב-2016, פוטין יערוך ארגון מחדש בהיקף ניכר: הוא יזיז מתפקידיהם שרים, מושלים ופקידים, תוך שהוא מחליף את המבוגרים שבהם בטכנוקרטים צעירים הנאמנים לו ורק לו. ייתכן שאפילו מדבדב ימצא את עצמו בחוץ. כמחליפו עשוי פוטין לבחור את אחד מכוכביו העולים הצעירים, כמו שר הכלכלה מקסים אורנשקין בן ה-35. הוא יכול גם לפנות לפוליטיקאי בעל משקל, כמו ראש עיריית מוסקבה, סרגיי סוביאנין. כל התנודות הללו ייבחנו במשקפיים של הירושה.
המשימה הראשונה של הממשלה החדשה תהיה לבצע רפורמה כלכלית. למרות שרוסיה התאוששה מהמיתון של 2016-2014, המודל מבוסס הנפט שעיצב פוטין כבר מיצה את עצמו. ללא שינוי משמעותי, ניצבת רוסיה בפני שנים של צמיחה איטית. הקרמלין הטיל על כמה קבוצות של מומחים להכין תוכניות לשינוי, והללו ינסו לשכנע את פוטין שהרפורמות הן עניין של ביטחון לאומי. הם יביאו כדוגמה את סין ויטענו שאפשר לפתוח את הכלכלה גם בלא פתיחות פוליטית - אבל סניידר צופה שהדברים יפלו על אוזניים ערלות.
הקרמלין יבחר בגישה של ערבוב: הוא יקח חלקים מתוכניות שונות וייצור מהן סלט. פוטין ידבר על שיפור בהגנה על קניין רוחני ובאווירת ההשקעות. לפני הגביע העולמי הוא ישחרר כמה מתומכיו של נוואלני, בתקווה שהדבר ישקיט את מבקריו במערב. אבל הן האופוזיציה הליברלית מבית והן מנהיגי המערב לא יבלעו את המחווה הצינית הזאת. אנגלה מרקל ו
עמנואל מקרון ימצאו סיבות להחרים את המונדיאל, אלא אם נבחרות גרמניה וצרפת יגיעו לגמר. התקשורת המערבית תקטר על התשתית הרעועה שתגלה ברוסיה. הדבר רק יעמיק את אמונתו של פוטין בקיומה של קנוניה נגדו ובצדקתו במסע הצלב שהוא מנהל נגדה.
אחרי כל אלו, כהונתו הרביעית של פוטין תתחיל להיות דומה לשלישית: צמיחה איטית של הכלכלה, אידיאולוגיה שמרנית-לאומנית ועמדה מתריסה על הבמה העולמית. הוא יישאר בשלטון, אך תגבר הסכנה לצרות לאחר פרישתו.
