בסוף שנת 2018 יפרוש קיסר יפן, אקיהיטו. משרת ציבור מסור פחות היה פורש הרבה קודם. הוא עלה על כס המלוכה בשנת 1989 ומאז לא יכול היה לחיות חיים רגילים - להיפגש עם חברים, להביע דעות או כל דבר אחר. במקום זאת, היה עליו לשאת נאומים חסרי משמעות ולצפות באנשים קדים לו. בגיל 83 ישתחרר אקיהיטו מכל אלו ויוכל להתמסר לתחביביו, ובראשם גידול דגים.
מדוע איננו רואים יותר מנהיגים כמו אקיהיטו? - שואל רוברט גסט ב-The World in 2018 של אקונומיסט. הידיעה מתי לפרוש בכבוד היא נחלתם של מעטים בלבד. ג'ורג' וושינגטון עשה זאת, וגם נלסון מנדלה והאפיפיור בנדיקטוס ה-16, ואפילו - בגיל 51 בלבד - מלך בוטאן, ג'יגמה סינגייה וואנגצ'ונק.
ביל גייטס עזב את התפקיד שהפך אותו למולטי-מיליארדר ומקדיש את חייו לפילנטרופיה. אבל רוב המנהיגים סבורים שהם חסרי תחליף, גם זמן רב לאחר שהעובדות מוכיחות אחרת.
קחו לדוגמה את רוברט מוגאבה, ששלט בזימבאבווה מאז קיבלה את עצמאותה ב-1980. הוא הופל בגיל 94, אחרי שנים בהן היה חוזר על עצמו בנאומים או נרדם בפגישות. ומוגאבה לא היה הרודן הגרוע ביותר בעולם. קים ג'ונג און גרוע בהרבה ממנו: הוא הרבה יותר אכזרי כלפי בני עמו ומציב סכנה אמיתית לעולם כולו. אבל יש סיכוי קלוש ביותר שהוא יפול בשנה הבאה: קים נמצא רק בשנות ה-30 לחייו, וסביר להניח שהוא רוצה למשול כמו אביו וסבו - עד יומו האחרון.
מוגאבה גם לא היה השליט הוותיק ביותר בעולם. יש שניים ותיקים יותר, וכמותו גם הם אפריקנים. פול בייה שולט בקמרון מאז 1975 מבלי שהעולם שם לב; בניגוד למוגאבה, הוא לא מדבר שטויות באנגלית. תיאודורו אוביאנג הוא נשיא גינאה המשוונית מאז 1979, והוא הפך אותה ממדינה מושחתת ואלימה למדינה מושחתת ואלימה עם הרבה נפט. חוזה דוס-סנטוס, שעלה לשלטון באנגולה באותה שנה, פרש בשנה שעברה - אבל ממשיך לשלוט בחוטים בתפקידו כיו"ר המפלגה השלטת; בנו ובתו מנהלים את קרן ההשקעות הממלכתית ואת חברת הנפט הלאומית.
מעט שליטים הפכו לחכמים יותר בקדנציה השנייה שלהם, שלא לדבר על השלישית או הרביעית - טוען גסט. אפילו אם הם מתחילים ברגל ימין, עד מהרה אוזלים להם הרעיונות והם מתחילים להאמין בתעמולתם-שלהם. כל כוח נוטה להשחית, וכוח לכל החיים משחית בוודאות. לכן, אין זה מפתיע לראות שליטים נדבקים לכסאותיהם - אפילו מי שבעבר זכו לתשבחות כרפורמטורים מרחיקי לכת, כמו פול קגאמה ברואנדה או יוורי מוסבני באוגנדה. הראשון שינה את החוקה כך שיוכל למשול עד 2034, והשני מנסה למחוק ממנה את מגבלת הגיל כך שיוכל למשול עד סוף ימיו.
התרופה הטובה ביותר לתופעות אלו היא כמובן בחירות קבועות והגבלת קדנציות. תגידו מה שאתם רוצים על
דונלד טראמפ; הוא לא יהיה בבית הלבן אחרי 2024. אקונומיסט צופה שהמנהיגים העיקריים שיפרשו בשנה הבאה יהיו ראול קסטרו בקובה, נורסולטאן נזרבייב בקזחסטן ואולי המלך סלמאן בסעודיה. אלו שראוי שיפרשו אבל לא יעשו זאת הם ניקולס מנדורו בוונצואלה, נג'יב ראזאק במלזיה - וארסן ונגר, המנג'ר של ארסנל.
מי שראויה למנוחה עוד יותר מאשר אקיהיטו היא המלכה אליזבת, אחרי 66 שנים על הכס. גסט קורא לה להעביר את הכתר לנסיך צ'רלס - אשר תמיכתו הנלהבת בהומיאופתיה לפרות מוכיחה, שרק משרות חסרות כוח צריכות להיות לכל החיים.
