מפגינים בערים לאהור וקראצ'י שבפקיסטן שרפו את דגלי ארה"ב לאחר שבתחילת החודש החליט הנשיא
דונלד טראמפ למנוע מהמדינה סיוע ביטחוני ב-2 מיליארד דולר, כעונש על כך שהיא מעניקה מקלט למחבלים. הממשלה המקומית הגיבה בהודעה זועמת, המכחישה את ההאשמות האמריקניות וטוענת שוושינגטון מתעלמת מאלפי החיילים הפקיסטנים שנהרגו במאבק נגד קיצונים מוסלמים.
ההתמרמרות איננה חדשה, כותב ביזנסוויק. היחסים בין שתי המדינות, אשר העמיקו בתקופת המלחמה הקרה, הם אסטרטגיים ובעייתיים בעת ובעונה אחת. התסבוכת גברה אחרי הפלישה הסובייטית לאפגניסטן ב-1979, כאשר ארה"ב הזרימה כספים ונשק לסוכנות הביון הפקיסטנית כדי שזו תסייע למוג'הידין להילחם בסובייטים; בין אותם לוחמים היה אוסמה בן-לאדן. אחרי 9/11 העניקה ארה"ב לפקיסטן מיליארדי דולרים וסמכה על עזרתה בפעילות באפגניסטן נגד אל-קאעידה – אך במקביל הסתתר בן-לאדן עצמו בפקיסטן במשך שנים עד שחוסל בשנת 2011.
ממשלו של
ברק אובמה הקטין בהדרגה את הסיוע והקונגרס אף עצר אותו לחלוטין לעיתים, בשל הטענה שאיסלמבאד לא עושה די כדי לעקור את רשת הטרור של אל-קאעידה. ממשל טראמפ החמיר עוד יותר את יחסו. בחודש אוגוסט שעבר הציג טראמפ את תוכניתו לסיום המלחמה באפגניסטן, שכללה הישענות על הודו – יריבתה הגדולה של פקיסטן – לצד תגבור הכוחות האמריקניים במדינה. בתחילת השנה גינה טראמפ בטוויטר את הטיפשות (כלשונו) שבהענקת 33 מיליארד דולר לפקיסטן, שלטענתו נתנה בתמורה "שקרים והולכת שולל".
לטענת ביזנסוויק, טראמפ מסכן את היחסים עם בעלת ברית חשובה במאבק בטרור, מדינה בעלת נשק גרעיני המוצאת את עצמה לכודה בין הודו לאפגניסטן. הוא כבר "הצליח" לאחד את המפלגות, שבדרך כלל נתונות במאבק מר, סביב המחאה נגד ארה"ב ולהעביר את תשומת הלב של הקמפיין לקראת הבחירות בעוד שבעה חודשים מן הטענות לשחיתות בממשל המקומי. הוא אף עלול להביא לכך שבסופו של דבר פקיסטן תתקרב יותר לקיצוניים מבית מדרשם של הטליבאן ואל-קאעידה.
פקיסטן עלולה להגיב בצעד דומה לזה שאותו נקטה כאשר כוחות נאטו הרגו חיילים שלה בשנת 2011: היא סגרה למשך שמונה חודשים את הגישה לאיזורים השולטים על אפגניסטן. צעד שכזה יגרום בעיות משמעותיות לכוחות האמריקניים בשטח. מצד שני, מציין השבועון, הדרכים הללו חיוניות לכלכלתה של פקיסטן עצמה, המצויה במשבר ואף עשויה לפנות לקרן המטבע הבינלאומי בבקשה לסיוע בפעם ה-13 מאז 1988.
פתרון אפשרי מבחינתה יהיה להגדיל את ההסתמכות על סין, שכבר משקיעה בפקיסטן 50 מיליארד דולר במסגרת פרויקט "החגורה והכביש" המיועד לחבר את סין עם אירופה. לפני ארבע שנים הפכה סין למשקיעה הזרה הגדולה ביותר בפקיסטן, עם השקעות ישירות של 1.2 מיליארד דולר בשנה, ודחקה את ארה"ב למקום השני. עם זאת, ההלוואות הסיניות אינן מהוות תחליף למענקים האמריקניים ולנשק המתקדם שניתן לקנות רק בארה"ב.
השאלה המרכזית היא, האם קיצוץ הסיוע ישיג את מטרתו; צעדים דומים בעבר לא גרמו לאיסלמבאד לשנות את מדיניותה. פקידים אמריקנים הבהירו שהסיוע יחודש אם פקיסטן תשפר את התנהגותה – אך זו טוענת שכבר עשתה מעל ומעבר למה שעשו מדינות אחרות במאבק בטרור. העדר מימון אמריקני עלול להתגלות כחרב פיפיות בהיבט זה, משום שהוא ימנע מפקיסטן לחדש את הציוד הצבאי המתיישן שלה – וכך תיפגע יכולתה להילחם בטרור.
