"הנשיא עלול להיות משוגע"

"הנשיא עלול להיות משוגע כמו עוגת פירות. הוא עלול להיות לא-נורמלי", אמר באפריל 1963 יו"ר הוועדה המשפטית של בית הנבחרים, עמנואל סלר, בהסבירו מדוע – במיוחד בעידן הגרעין – חייבים להביא בחשבון אפשרות כזאת. לאחר שנתיים אושר התיקון ה-25 לחוקה, הקובע בין היתר שסגן הנשיא ורוב חברי הקבינט יכולים להודיע שנבצר מהנשיא למלא את תפקידו – ואזי נכנס סגן הנשיא לנעליו. אם הנשיא יכחיש את הדברים, יוכל הקונגרס להדיחו ברוב של שני שלישים בשני הבתים. האם התיקון הזה עשוי להיות מופעל כלפי דונלד טראמפ? קרוב לוודאי שלא, כותב ג'ון מיצ'ם באתר השבועון טיים, אבל אם טראמפ נבחר לנשיא – הכל יכול להיות. נכון, מייק פנס הוא אחד מתומכיו הנאמנים ביותר של טראמפ, וכמו בכל קבינט – השרים חייבים לנשיא את משרותיהם. למרות כל זאת, הכלי קיים וההיסטוריה החקיקתית מלמדת שלפני יובל צפו המחוקקים אפשרות שהנשיא לא יוכל לתפקד מסיבה כלשהי – אז שווה לבדוק במה מדובר. התיקון נועד בעיקרו להתמודד עם מצב בו בריאותו הגופנית של הנשיא אינה מאפשרת לו לתפקד: השבץ של וודרו וילסון, גסיסתו האיטית של פרנקלין רוזוולט, התקפי הלב של דווייט אייזנהאואר. המציאות של המלחמה הקרה חייבה נשיא שיוכל להגיב באופן מיידי למשבר גרעיני פתאומי. תיקון 25 בא לענות על צורך זה, והוא הופעל בידי הנשיאים רונלד רייגן וג'ורג' בוש האב כאשר נכנסו לניתוחים בהרדמה מלאה: הם העבירו את סמכויותיהם לסגניהם ונטלו אותן בחזרה כאשר התאוששו. פסקה 4 של התיקון היא הרלוונטית לדיוננו. ג'ון פיריק, מאבות התיקון, אמר שפסקה זו עוסקת במצב הבעייתי ביותר: כאשר הנשיא אינו מודע לאי-כשירותו או מסרב להכריז עליה. מנסחי התיקון חשבו על הסיוטים הגרועים ביותר: הנשיא נחטף או נופל בשבי, נמצא באוהל חמצן בזמן מתקפה גרעינית או מאבד את יכולת הדיבור. לעומת זאת, הדגיש פיריק, היה ברור מה לא נכלל בפסקה זו: "חוסר פופולריות, העדר תיפקוד, התנהגות פלילית, שיקול דעת לקוי ועצלות". מנסחי התיקון עמלו כדי להבהיר שלא מדובר באפשרות שיש לנצל בזמנים רגילים. הסנאטור בירץ' בייה, המנסח הראשי, הדגיש שמדובר במצב בו "הנשיא יכול ללכת ולכן בעיני האדם הסביר הוא מסוגל לתפקד, אך בו בזמן אין לו היכולת הנפשית לקבל החלטות ולמלא את חובות התפקיד". לכן, אומר מיצ'ם, ברור שהשאלה המרכזית תהיה המסוגלות הנפשית ולא הגופנית – ובמצב בו נבחר בכיר (סגן הנשיא) ומי שאושרו בידי הסנאט (רוב השרים) סבורים שהוא איבד יכולת זאת. כאמור, הבעיה המרכזית איתה מתמודד תיקון 25 היא מצב בו הנשיא מסרב או אינו מסוגל להכיר בחוסר כשירותו, והוא מאפשר לקונגרס לכפות את מינויו של סגנו לנשיא בפועל. במקרה כזה, סביר להניח שהקונגרס יבצע פעולות חקירה, ימנה מומחים (רופאים) מטעמו וישמע עדויות. ובעוד הדחה במשפט בסנאט היא סופית, הנשיא יכול לערער ללא הגבלה על העברה מהתפקיד לפי תיקון 25. ההיסטוריה אינה מספקת הרבה תובנות לגבי יישום התיקון. הוא היה בתוקף בזמן פרשת ווטרגייט, אך מקורביו של הנשיא ריצ'רד ניקסון הסתפקו בצעדים בלתי רשמיים למרות שחששו ליציבותו. כאשר ביקר אצלו אחד מחברי הקונגרס בעיצומה של הפרשה, אמר לו ניקסון: "אני יכול להרים את הטלפון ובתוך 25 דקות 70 מיליון בני אדם יהיו מתים". בעקבות זאת התקשר הסנאטור אלן קרנסטון לשר ההגנה, ג'יימס שלזינגר, ואמר לו שיש להבטיח שניקסון לא יגרור את ארה"ב לשואה. בימים האחרונים של נשיאות ניקסון הורה שלזינגר לצבא לבדוק איתו כל הוראה של הנשיא לבצע תקיפה צבאית, ובכך למעשה ניטרל את סמכותו של המפקד העליון. בשנת 1987 שוב עלה התיקון ה-25 על סדר היום, כאשר נשאלה בגלוי השאלה האם רייגן בן ה-76 – שהיה שקוע בפרשת אירן-קונטרס – מסוגל למלא את תפקידו. הווארד בייקר, שנכנס אז לתפקידו כראש סגל הבית הלבן, ביקש מאחד מעוזריו לבחון את האפשרויות החוקתיות. אולם כאשר הגיע לעבודה התברר לבייקר בצורה ברורה, כי רייגן כשיר. קרוב לוודאי שגם טראמפ כשיר, מסכם מיצ'ם, אבל בעידן גרעיני – ובוודאי במשבר מול קוריאה הצפונית – אין מקום לטעויות. לכן, כדאי שפנס וחברי הקבינט ירעננו את הידע שלהם בהיסטוריה החוקתית, משום שייתכן שדווקא בשעות המסוכנות ביותר יוטל עליהם להפוך לחלק ממנה.