נשיא סין, שי ג'ינפינג, יצר במידה רבה את הציפייה להופעתו הנשיא
דונלד טראמפ בכנס הפורום הכלכלי בדאבוס – מדווח מן האירוע אישאן ת'רור, הפרשן הבכיר של וושינגטון פוסט.
בשנה שעברה תפס שי את מרכז הבמה, כאשר הגן על הגלובליזציה ועל הסדר העולמי הליברלי ויצא נגד הפרוטקציוניזם מבית מדרשו של טראמפ. שנה מאוחר יותר, המצב שונה. רק מעטים מחוץ לסין לקחו ברצינות את דבריו הליברליים-גלובליסטיים של שי, ואכן מעשיו בהמשך ובמיוחד הסמכותנות הגוברת של שלטונו הצדיקו את הספקנות. הגל הפופוליסטי במערב איבד מתנופתו, וגם טראמפ הסיר מעליו את הלבוש הפופוליסטי והעביר רפורמת מס הזוכה לשבחים מצד רבים מן המתכנסים בדאבוס.
עם זאת, שי זרק – אולי שלא במתכוון – כפפה שהרימו טראמפ ומנהיגים רבים אחרים. כמעט כל מי שדיבר בשבוע היוצא בדאבוס, התייחס ל"פופוליזם נגד גלובליזציה" ובכך נוצרה במידה רבה הגנה על המערכת הליברלית הקיימת. שי עצמו לא הגיע ואת מקומו מילא יועצו הכלכלי הראשי, ליו הי. הוא חזר על הנקודות המרכזיות שהעלה שי ודיבר באריכות של תוכניותיה של סין לליברליזציה של כלכלתה ולהמשך ההיטמעות בכללי סחר העולמי, כאשר היא הופכת מסדנת ייצור למשק צרכני.
פוליטיקאים ואנשי עסקים מכל גוני הקשת לגלגו על כוונתו של ממשל טראמפ להעלות את המכס על מכשירי אנרגיה סולארית ועל מכונות כביסה גדולות, מדווח ת'רור. הצעד הראשון מכוון נגד סין; השני – נגד
קוריאה הדרומית, בת ברית קרובה של ארה"ב. ראנה מילר מאוניברסיטת אוקספורד, המשתתף בכנס, העיר: עד כה היה ברור שמבחינת ארה"ב, האינטרסים הביטחוניים והכלכליים שלה באסיה-פסיפיק משולבים זה בזה; כעת לא ברור מה המסר שמנסה ממשל טראמפ לשלוח.
אכן, איש אינו יודע עד כמה טראמפ ידבק במדיניותו הלאומנית הכועסת, ששלטה ברוב דבריו גם אם לא במעשיו. יש הטוענים שהוא יגלה פנים חדשות – כמו למשל אנתוני סקרמוצ'י, מקורבו שהיה למשך עשרה ימים מנהל התקשורת בבית הלבן ומשתתף ותיק בדאבוס. אך בינתיים, הפעילות של סין תופסת את מירב תשומת הלב, עם ההשקעות האדירות שלה ברחבי העולם והפעילות הביטחונית והמדינית שלה בזירה הגיאו-פוליטית. זה היה הנושא המרכזי בדיונים ובקוקטיילים, מדווח ת'רור.
הסנאטור הרפובליקני בוב קורקר טוען, כי בעוד לסין יש חזון לטווח הארוך – לארה"ב אין כזה. הוא מותח ביקורת על החלטתו של טראמפ לסגת מהסכם הסחר הטרנס-פסיפי שיזם ממשל אובמה ואומר שהצעד הזה החליש את מעמדה של ארה"ב. "זו הייתה מתנה לסין", מסכים קישור מהובבאני, מומחה מסינגפור ליחסים בינלאומיים.
טראמפ יכול להמשיך לדבר על "אמריקה תחילה", אבל חלפו הימים שבהם העובדה שארה"ב מובילה את העולם נתפסה כמובנת מאליה. סין עומדת לחלוף על פני ארה"ב מבחינת התוצר, בעוד ארה"ב מסתכלת בעיקר פנימה בהנהגתו של נשיא היודע רק מעט על ענייני העולם ומתעמת עם רובו. לצידה של סין, הודו צומחת במהירות ועומדת להפוך למדינה המאוכלסת ביותר בעולם. ב-200 השנים האחרונות שלט המערב בעולם; האם השליטה עומדת לחזור למזרח?