תחזיות על עתיד הלוחמה הוכחו לאורך עשרות שנים כבלתי מדויקות, ויש לנהוג בזהירות כאשר מספקים כעת תחזיות כאלו. השבועון אקונומיסט מסתכן בתחזית – אותה הוא מגביל ל-20 השנים הקרובות, באומרו שמעבר לטווח זה, חוסר הוודאות כה גדול עד שאין טעם לנסות ולצפות מה יתרחש.
מלחמות בין מדינות היו נדירות מאוד ביובל האחרון, וכמעט בלתי קיימות כאשר מדובר במעצמות ובבנות בריתן. הסיבות העיקריות לכך היו מאזן האימה הגרעיני, מגבלות של החוק הבינלאומי וחוסר רצון לאלימות מצד תושבי המדינות המשגשגות. במקביל, מלחמות האזרחים כמעט רבות מספור ונמשכות שנים ארוכות; שינויי אקלים, גידול באוכלוסייה וקיצוניות דתית או אתנית – כל אלו מבטיחים שהמלחמות הללו יימשכו.
אקונומיסט צופה, שמלחמות האזרחים יתנהלו יותר ויותר באיזורים עירוניים, ולו רק משום שב-2040 יתגוררו בערים שני שלישים מתושבי כדור-הארץ. הקרבות הללו – כפי שהוכח לאחרונה במוסול ובחלב – ימשיכו להיות עקובים מדם ויקשו מאוד על המערב להתערב. הטכנולוגיה תשנה את אופן הלוחמה אבל לא את אופי המלחמה: היא תהיה, כמו בעבר, מבית לבית.
אמצעים צבאיים, כלכליים ואפילו פליליים אין להוריד לחלוטין מעל הפרק גם אפשרות של מתחים בין מעצמות, במיוחד בין רוסיה לסין, שאינן מוכנות לקבל את הדומיננטיות האמריקנית שהפכה לעובדת חיים מאז נפילת ברית המועצות. לשתיהן יש עניין לערער את הסדר העולמי שבמרכזו ארה"ב, ושתיהן הוכיחו שהן מוכנות להשתמש בכוח כדי להגן על מה שנראה להן כאינטרס חיוני: רוסיה בכיבוש חצי-האי קרים, סין בהתעצמותה בים סין הדרומי ובים סין המזרחי. שתי המדינות השקיעו סכומים ניכרים בעשור האחרון במטרה לסגור את הפער הצבאי מארה"ב – לא כדי לצאת למלחמה נגדה, אלא כדי להפוך את התערבותה במוקדי סכסוך ליקרה יותר ומסוכנת יותר.
מצב זה, מסביר אקונומיסט, מאפשר לרוסיה וסין לנצל את האזור האפור שבין שלום למלחמה. הפעילות באזור האפור מיועדת להשיג רווחים פוליטיים או טריטוריאליים, בלא להגיע לעימות כולל, אלא באמצעות "לוחמה משולבת" – ביטוי שנטבע לפני כעשר שנים ומציין שילוב של אמצעים צבאיים, כלכליים, דיפלומטיים, מודיעיניים ואפילו פליליים.
הסיבה העיקרית לכך שמעצמות פועלות בצורה כזאת היא עדיין האיום הגרעיני, אך לא מסוג מאזן האימה של המלחמה הקרה. ארה"ב ורוסיה משקיעות סכומי עתק במודרניזציה של נשקן הגרעיני, בעוד סין מרחיבה את הארסנל הגרעיני שלה – כך שהנשק הגרעיני ימשיך להתקיים לפחות עד סוף המאה ה-21. ההסכמים להגבלת הנשק הגרעיני – אלו שמנעו את יום הדין בזמן המלחמה הקרה – הולכים ופגים ואיש אינו פועל לחדש אותם.
רוסיה וסין חוששות כעת שיתרונות טכנולוגיים יאפשרו לארה"ב לאיים על המאגרים הגרעיניים שלהן בלא הצורך להנחית מהלומה גרעינית מקדימה משלה. ארה"ב עובדת מזה עשור על תפיסה של מכה מקדימה קונבנציונלית, אם כי כלי הנשק הדרושים לכך טרם פותחו. הרעיון הוא להנחית מכה כירורגית מדויקת ביותר באמצעות כלי נשק שמהירותם תהיה לפחות פי חמישה ממהירות הקול ואשר יוכלו לחדור אפילו את ההגנה האווירית המתקדמת ביותר. באותם אמצעים אפשר יהיה להשתמש גם כדי לחסל את הנשק הגרעיני הצפון-קוריאני ולפגוע במחבלים חשובים במיוחד. גם התקפות סייבר על מרכזי הפיקוד והשליטה של הנשק הגרעיני באות בחשבון, וגם אפשרות זו מערערת את היציבות הגרעינית.
"יתרונו של המערב הוא בגורם האנושי" העולם יודע כיצד לחיות תחת הצל של נשק גרעיני; יש הרבה יותר סימני שאלה לגבי ההשלכות של פיתוח בינה מלאכותית ולמידה עמוקה, להן יש פוטנציאל לשנות את שדה הקרב מיסודו – אומר אקונומיסט. החשש הגדול הוא שטכנולוגיות אלו ייצרו כלי נשק עצמאיים שיתעלמו ממפעיליהם. כבר ב-2015 חתמו 1,000 מומחים מובילים – ובהם סטיבן הוקינג ואֵלון מאסק – על מכתב פומבי שהתריע מפני הסכנות שבתחום זה וקראו להטיל איסור על פיתוחו.
לא סביר להניח שיוטל איסור שכזה, צופה השבועון, אבל יש מקום לדיון ציבורי בשאלת האינטראקציה בין בני אדם לבין מכונות שכאלו. הממסד הצבאי המערבי טוען, כי עמידה בחוקי המלחמה מחייבת לכל הפחות שבן אדם יפקח על הרובוטים ויוכל להתערב בכל שלב של פעילותם, אם לא שיינתן אישור אנושי לכל פעולה משמעותית שלהם. אבל יש מדינות שעלולות שלא להתחשב בחוקי המלחמה ולהעדיף מכונות הרג עצמאיות לחלוטין.
טכנולוגיות מסוג זה נמצאות בפיתוח מסביב לעולם, בעיקר במגזר האזרחי – אם כי בשנת 2014 נכנס גם הפנטגון לתחום. אבל גם התומכים הנלהבים ביותר בלוחמת רובוטים יודעים, שייתכן שהמערב לא יוכל להסתמך רק על יתרונו הטכנולוגי. סגן שר ההגנה, רוברט וורד – העומד בראש התוכנית – אמר שהיתרון הצבאי הגדול ביותר של המערב הוא באיכותם של האנשים הנוצרים בחברה חופשית. "יהיה זה מנחם לחשוב שהגורם האנושי, שהיה הרכיב המרכזי במלחמות העבר, יהיה בעל משמעות כלשהי גם בעתיד – אבל זה לא בטוח", מסיים אקונומיסט.
