רק מעטים שמעו עד לאחרונה על קווין קוהנרט בן ה-28 העומד בראש ארגון הנוער של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית. ואז הוא הנהיג מרד פנימי נגד הכוונה להצטרף שוב לקואליציה בראשותה של אנגלה מרקל. קוהרט צפוי להיכשל, אך העיתונאית הגרמניה אנה סאורברי מציעה במאמר בניו-יורק טיימס לזכור את שמו: הדור שלו עשוי לנצח במערכה על עתידה של הפוליטיקה הגרמנית.
רבות נכתב על שקיעתה של מרקל ועל ירידת כוחה, אבל לא רק היא נראית עייפה. כל האליטה הפוליטית נראית תשושה אחרי ארבעה חודשים של שיחות קואליציה; ולא רק תשושה – היא נראית רע, טוענת סאורברי. הרגע המכונן היה כאשר מנהיג הסוציאל-דמוקרטים, מרטין שולץ בן ה-62, וקוהנרט התנצחו בפומבי בשאלת הכניסה לממשלת מרקל. שולץ דיבר מן הכתב, ללא השראה. תגובתו של קוהנרט הייתה נרגשת ומשכנעת.
הדור המבוגר של הפוליטיקאים אומר: בעוד שרוב העולם מתחבט במשברים, גרמניה חזקה ויציבה – ולכן הכל צריך להימשך כשהיה. דורו של קוהנרט רוצה לראות יעדים, משימה גדולה. ההתנגשות הבין-דורית באה לידי ביטוי ממשי בזירה הפוליטית. אלכסנדר דוברינדט מהאיחוד הנוצרי-סוציאליסטי – מפלגת-אחות לנוצרים-דמוקרטים של מרקל – פרסם מאמר בו קרא לסייע למהגרים להיטמע בחברה הגרמנית ולקדם את המשפחה הגרעינית. כריסטיאן לינדר, המנהיג בן ה-39 של המפלגה הליברלית, פוצץ את המו"מ הקואליציוני עם מרקל בטענה שהיא מעדיפה את התהליך על פני העקרונות.
הגרמנים הצעירים הללו סבורים, שהליברליזם הפך ל"פאניקה מוסרית בנוגע לגזע, מגדר וזהות מינית", המונעת ממנו להפוך לכוח מאחד המסוגל למשול. הם רוצים מדיניות מאחדת אשר תתמקד בצרכים הכלכליים של הציבור הרחב או בצורך הנטען להומוגניות תרבותית. אחרי עשורים של מדיניות פוסט-מודרנית, הם רוצים חזון – משני צידי הקשת הפוליטית.
השאלה היא, אומרת סאורברי, האם זה מה שגם הבוחרים רוצים. הסקרים מלמדים, שגם אם הגרמנים התעייפו ממרקל – הם עדיין מעדיפים קונצנזוס על פני נטייה לקיצוניות, בעיקר לימין הקיצוני. הגרמנים נוטים לעבר פשרה, לא לעבר שיתוק – אומרת הסוקרת אנדרה וולף. למרות ששיעור התמיכה במרקל צנח בזמן משבר הפליטים, הוא שב והתאושש. "אני מסופקת אם הגישה של הדור הצעיר לניהול המדינה הוא משהו שהבוחרים רוצים. זה כנראה יותר מה שהם רוצים", סבורה וולף.
האתגר של הפוליטיקאים הגרמנים, טוענת סאורברי, יהיה להציע נרטיב גדול דיו כדי ליצור תחושה של כיוון, של התבססות על ערכים עמוקים יותר מאשר העלאת התוצר בכמה נקודות האחוז, אבל להימנע מחזון אוטופי שהמצביעים אינם נותנים בו את אמונם. אם יצליחו, הם יוכלו להצית עידן חדש של אנרגיה פוליטית. אם ייכשלו, עלול להיווצר חלל ריק אליו ייכנס הימין הקיצוני.
