ב-27 בדצמבר אשתקד התייצבה וידה מוואחד בת ה-31 גלויית ראש בתוך תיבה באחד הצמתים הסואנים ביותר בטהרן, והניפה על מקל את כיסוי הראש הלבן שלה. היא נאסרה ושוחררה כעבור מספר שבועות, ובינתיים יצרה תנועת מחאה ראשונה מסוגה תחת משטר האייתולות.
בשבועות הבאים הלכו בעקבותיה עשרות נשים וגם כמה גברים ברחבי אירן; לפחות 29 נשים נעצרו. נאהיד סיאמדוסט, חוקרת בכירה לענייני אירן באוניברסיטת ייל, כותבת בניו-יורק טיימס שאת שורשיה של המחאה הזאת יש למצוא כמה שנים אחורה. היא החלה בשנת 2014 עם העיתונאית האירנית משיך אליניג'אד, תושבת ברוקלין, אשר פתחה דף פייסבוק בו קראה לנשות אירן להעלות תמונות של עצמן כאשר הן נטולות חיג'אב בפומבי. בשנה שעברה השיקה אליניג'אד את "יום רביעי הלבן": נשות אירן יחבשו צעיף לבן במקום החיג'אב השחור.
אליניג'אד, אשר היגרה לאנגליה ב-2009, אומרת שהקמפיין שלה החל במקרה. היא העלתה תמונה של עצמה נוהגת במכוניתה באירן ללא חיג'אב, וקראה לנשים אחרות לשתף "תמונות חבויות" דומות שלהן בדף הפייסבוק שלה. התגובה הייתה עצומת היקף – לדף יש כעת למעלה ממיליון עוקבים – והיא המריצה אותה להתמקד בנושא.
המאבק נגד החיג'אב, מסבירה סיאמדוסט, הוא מאבק למען זכות האישה האירנית על גופה. כעת, כאשר גם נשים לבושות בצ'אדור מלא מצטרפות למחאה, ברור שהיא גם למען זכותה של האירנית להחליט מה ללבוש – מה שמנהיגי אירן ניסו למנוע ממנה לאורך שנים.
מייסד שושלת המלוכה האירנית, רזה שאה, הוציא אל מחוץ לחוק את החיג'אב ב-1936 – צעד שגרם לנשים רבות להסתגר בבתיהן משום שלא רצו לצאת לרחוב גלויות ראש. ב-1979 הפך האייתולה חומייני את המצב והחיג'אב היה ללבוש חובה; מחאות נגד החיג'אב דוכאו באלימות. אולם לאורך השנים הלכו נשות אירן ומתחו את הגבולות: מעילים קוצרו וכיסויי ראש הוקטנו. השלטונות -כמובן שמו לב לכך; בשנת 2014 התערבה משטרת אירן ב-3.6 מיליון מקרים.
עם זאת, שנים רבות היה החיג'אב משני בחשיבותו לזכויות פוליטיות ומגדריות אחרות. בשנת 2006 יצא לדרך קמפיין מיליון החתימות נגד חוקים מפלים, אחד המהלכים המרכזיים של הפמיניסטיות באירן מאז המהפכה, והוא בקושי הזכיר את החיג'אב. הפמיניסטיות גם רצו להרחיק את עצמן ממה שראו כאובססיה מערבית בנוגע לחיג'אב, וגם נשים מערביות שביקרו באירן ובעצמן חבשו את החיג'אב מילאו תפקיד בדחיקת הנושא לשוליים.
המאבק נגד אפליית נשים לא הוביל לתוצאות של ממש, מסבירה סיאמדוסט, כפי שהוכיח כשלון קמפיין מיליון החתימות. לכן, אליניג'אד וצעירות אחרות מפנות שוב את תשומת הלב לסממן הבולט ביותר של האפליה המגדרית. "אנחנו לא נאבקות נגד פיסת לבוש אלא על זהותנו", היא אומרת. "אם את לא יכולה להחליט מה יהיה על ראשך, לא יתנו לך להחליט גם מה יהיה בתוך ראשך".
תגובת הממשלה למחאה הייתה מעורבת. תחילה הודיעה המשטרה, כי נשים שיסירו את החיג'אב לא ייאסרו אלא "יחונכו". בתחילת ינואר, כאשר התופעה הלכה והתרחבה, הכריז התובע הכללי שמדובר ב"מעשים ילדותיים" והמאסרים חודשו. אבל הנשים הצעירות ממשיכות במחאתן, ואליניג'אד מאמינה שהן כבר נחלו הצלחה: "הנשים מראות שאינן מפחדות מהממשלה; כעת הממשלה היא שמפחדת מהנשים".
