יותר ויותר אויבים לשעבר של ישראל הופכים לידידיה – כותב (5.2.18) אישאן ת'רור, פרשן בכיר של וושינגטון טיימס, בעקבות הפרסומים על מאה התקיפות שביצעה ישראל נגד מטרות ג'יהאדיסטיות בסיני, בברכתו של נשיא מצרים, עבד אל-פתאח סיסי.
עמיתו של ת'רור, כתב בסוף השבוע: "הברית הסמויה בין ישראל למצרים בתחום המאבק בטרור מראה כיצד עלייתו של דאעש סייעה ליצור בריתות שקטות בין ישראל לבין יריבותיה הערביות הוותיקות". ות'רור מוסיף: זה לא רק דאעש. מאחורי הקלעים, היחסים בין הגנרלים משתי המדינות קרובים מכפי שהיו אי-פעם. מצרים מסייעת לישראל לחסום כניסת טובין לרצועת עזה שבידי חמאס, וסוכנויות המודיעין משתי המדינות משתפות פעולה בצורה נרחבת בנוגע לקיצוניים משני צידי הגבול.
שתי המדינות לא מודות בגלוי שישראל ביצעה תקיפות אלו: מצרים מונעת כניסת עיתונאים לצפון סיני ובישראל פועלת הצנזורה הצבאית. אבל כוחה האווירי של ישראל ועליונותה הטכנולוגית עשויים להיות בעלי ערך גדל והולך מבחינת שליטתו של סיסי במתרחש באיזור. פקיד אמריקני לשעבר אומר, כי ההתקפות הישראליות מלמדות לא רק על שיתוף הפעולה בין המדינות, אלא גם על אוזלת ידה של מצרים במאבק בטרור. לדבריו, גם ירושלים וגם וושינגטון התלוננו על כך שקהיר התעלמה מהייעוץ וההמלצות האמריקניים מול דאעש.
מצרים אינה היחידה שמצאה מטרה משותפת עם האויב לשעבר. ישראל וסעודיה מעמיקות את קשריהן הביטחוניים, המבוססים על עוינות משותפת לאירן. אולם באופן רשמי שיתוף הפעולה הזה הוא עדיין חסוי. הידוק הקשרים עם מדינה שעדיין שולטת במיליוני פלשתינים, יהיה בעייתי מבחינה פוליטית לכל מדינה ערבית. פקיד סעודי בכיר אמר לאחרונה: "פלשתין אינה נושא פשוט. סעודיה רוצה להיות מובילה מוסלמית ולא תוותר בקלות על זה. ואם אתה צריך משהו מישראל, אתה יכול לעשות זאת בכל מקרה, גם בלי קשרים רשמיים".
לצד זאת, ברור שהסוגיה הפלשתינית שוב אינה מרכזית כבעבר. ניו-יורק טיימס חשף שיחות טלפון בין קציני מודיעין מצרים בכירים לבין מגישי טלוויזיה מובילים, בהן ביקשו הגנרלים שלא להשתמש בטונים חריפים נגד החלטתו של הנשיא
דונלד טראמפ להכיר בירושלים כבירת ישראל. "במה ירושלים שונה מרמאללה?", שאל אחד מהם. יורש העצר רב העוצמה, מוחמד בן סלמאן, אף לחץ על הפלשתינים להסתפק בחלק מירושלים המזרחית כבירת מדינתם העתידית.
מנהיגים ערבים כמובן ממשיכים לצאת בתוקף נגד הבנייה בהתנחלויות. אפילו מנהיג מתון כמו המלך עבדאללה, אמר לאחרונה שהפלשתינים שוב אינם רואים בארה"ב מתווך הוגן, ושהוא מסופק האם
בנימין נתניהו מחויב לפתרון שתי המדינות. אבל תשומת הלב – גם של האדם ברחוב – סוטה מהמאבק הפלשתיני, והישראלים והמצרים והסעודים מוצאים דרכים לחיות בסטטוס-קוו.
