הפצת מידע מוטעה ברשות החברתיות היא תופעה מדאיגה שהחוקרים עדיין אינם מבינים במלואה. פרופ' סינאן אראל ועמיתיו סורוש וסוחי ו-דב רוי מאוניברסיטת MIT ערכו מחקר חלוצי בנושא זה, ואראל הציג את עיקריו במאמר בניו-יורק טיימס.
שלושת החוקרים בחנו את כל הסיפורים האמיתיים והכוזבים העיקריים שהופצו בטוויטר מאז השקתו ב-2006 ועד השנה שעברה. מדובר ב-126,000 שרשרות של ציוצים שהופצו בידי 3 מיליון איש יותר מ-4.5 מיליון פעמים. הממצא המטריד: סיפורים כוזבים הופצו הרבה יותר מאשר סיפורים נכונים.
המחקר החל באיתור אלפי סיפורים, שנבדקו בידי שישה ארגונים עצמאיים לבדיקת עובדות. לאחר מכן הם סרקו את טוויטר בחיפוש אחרי אותם סיפורים, תוך איתור המקור שלהם ומעקב אחרי היסטוריית הציוצים, ולבסוף ניתחו את אופן התפוצה. בכל הקטיגוריות – פוליטיקה, בידור, עסקים וכו' – נמצא שסיפורים כוזבים הופצו בצורה הרבה יותר רחבה והרבה יותר מהירה. הסיכוי שלהם לציטוט חוזר היה גבוה ב-70% מזה של סיפורים נכונים. המאפיינים הללו היו גבוהים במיוחד בסיפורים פוליטיים.
יותר מפתיעה העובדה, שמשתמשי טוויטר שהפיצו סיפורים כוזבים היו בממוצע בעלי פחות עוקבים, הם עצמם עקבו אחרי הרבה פחות משתמשים, היו הרבה פחות פעילים בטוויטר, שיעור האישוש לאותנטיות שלהם היה נמוך בהרבה ופעלו ברשת הרבה פחות זמן מאשר המשתמשים שהפיצו סיפורים נכונים. ולמרות כל אלו – השקרים נפוצו הרבה יותר מהר. עוד מצאו החוקרים, כי בניגוד לחששות מפני תפקידם של רובוטים בהפצת כזבים – משתמשים אנושיים תרמו הרבה יותר לתופעה זו; רובוטים הפיצו סיפורים כוזבים בהיקף דומה לזה של סיפורים נכונים.
לדברי אראל, ייתכן שסיפורים כוזבים מושכים יותר תשומת לב ומעודדים שיתוף, כאשר מי שמעביר הלאה יוצר רושם – לפחות אצל עצמו – שהוא "יודע דבר". הסיפורים הכוזבים הובילו ליותר תגובות של הפתעה מאשר הסיפורים הנכונים, בעוד האמת עוררה יותר שמחה ואמון. רגשות אלו מלמדים מה גורם לאנשים להעביר הלאה שקרים.
ככל שיש יותר ידע על מי וכיצד מפיץ סיפורים כוזבים, יש לבחון התערבות כדי להקטין את השפעתם – סבור אראל. למשל: מאחר שכאמור יותר בני אדם מאשר רובוטים אחראים להפצה זו, ייתכן שהתערבות התנהגותית יכולה לבלום את גל השקרים. ייתכן שסימון של חדשות – באופן דומה לסימון של מזון – יוכל לשנות את האופן בו אנשים צורכים ומשתפים אותן.
כלי אפשרי נוסף הוא התערבות כספית. שוק הפרסום במדיה החברתית יוצר תמריץ להפצת ידיעות כוזבות, משום שתפוצתן הרחבה הופכת את הפרסום בהן לרווחי יותר. אם הרשתות החברתיות יורידו בדרגה חשבונות המפיצים שקרים, ממילא יפחת התמריץ לפרסם בהם. השאלה היא, כמובן, מי יקבע מה אמת ומה שקר.
המחקר שלנו הוא רק ההתחלה, כותב אראל, ויש לבחון בצורה רחבה ומעמיקה יותר את הגורמים להפצת שקרים ברשתות. גם ניסויים מבוקרים בכלים להפחתת התופעה יהיו בעלי תועלת. אבל מה שברור הוא, שיש צורך לפחות במידה מסוימת של אמת כדי שבני האדם יוכלו לתפקד בכל תחום שהוא. אם העולם יוכל לצרוך שקרים ללא הגבלה, מדובר במתכון לאסון.
