יש דברים שאינם משתנים אצל וורן באפט: ההומור, המכתב למשקיעים, הנדבנות, המוניטין. מה שפחות ידוע – ולזה מפנה אקונומיסט את תשומת הלב – הוא שבעשור האחרון שינתה חברת ברקשייר הת'אוויי שבשליטתו את האסטרטגיה שלה. במשך 40 שנה היא רכשה מניות וניהלה עסקי ביטוח, אבל מאז 2007 היא רכשה שורה של חברות תעשייתיות גדולות.
בכמה מובנים קשה לבוא בטענות. מניותיה של בקרשייר רשמו תשואה דומה לזו של שוק המניות האמריקני ומעמדה מעולה. זוהי החברה השביעית בגודלה בעולם בשווי השוק שלה; שש החברות המקדימות אותן פועלות בתחום ההיי-טק. אבל העסקות האחרונות של באפט הסתיימו בתוצאות מעורבות, והן מצביעות על נטייה לבינוניות.
מאז 2007 השקיעה ברקשייר 106 מיליארד דולר ב-158 חברות [כולל רכישת ישקר הישראלית ולאחרונה במניות טבע]. השיעור של הונה המושקע בתעשיה זינק משליש לחצי. לברקשייר יש הון פנוי של 100 מיליארד דולר, ובחודש שעבר – במכתבו השנתי למשקיעים – דיבר באפט על אפשרות של "רכישות גדולות מאוד". ברקשייר מחשיבה את עצמה לרוכש ידידותי, שמשפחות ויזמים שמחים להעביר לידיו את יהלומי הכתר שלהם, ויש בכך מן האמת. אבל זה לא מבטיח ביצועים מעולים. ברקשייר שילמה פרמיות שליטה, לאחזוקותיה השונות אין סינרגיה והיא איננה מחליפה את ההנהלות. אין הוכחה לכך שחברה בבעלות ברקשייר משיגה תוצאות טובות במיוחד; בגדול, באפט פספס את הבום הטכנולוגי של העשור החולף, הכוח המניע העיקרי מאחורי השווקים.
האם ברקשייר יכולה לחולל ניסים? החברה מחוללת ערך בשתי דרכים עיקריות, וכך גם ניתן לבדוק אותה. האחת היא שווי השוק שלה עצמה. השנייה היא השינוי ברווח של החברות בהן היא שולטת או מחזיקה במניות מיעוט. בחמש השנים האחרונות עלה שווי השוק של ברקשייר בשיעור שנתי משוקלל של 11% והתשואה על ההון הייתה 9%-8% (בניכוי רווח חד-פעמי של 29 מיליארד דולר אשתקד בשל ההפחתה החדה במס החברות בארה"ב).
התוצאות הללו מתאימות למוניטין של באפט, אבל אקונומיסט טוען שבזה לא מסתיימת הבדיקה. השבועון אומר שיש לחלק את עסקיה של ברקשייר לשניים ולבחון בנפרד את עסקי התעשיה שלה, ששוויים בספרים הוא 191 מיליארד דולר שרובם הושקעו בעשור האחרון. הללו רשמו תשואה שנתית של 6% בלבד, לעומת 9% של ברקשייר כולה ב-2007, לפני שינוי הכיוון. עסקי התעשיה מהווים 60% מההון המושקע של ברקשייר, אבל תרמו רק כמחצית מרווחיה ו-40% בלבד מן הצמיחה שלה בעשור האחרון. בחמש החברות התעשייתיות הגדולות ביותר שלה, הרווח הממוצע עלה ב-4% בלבד לשנה מאז 2012 – כמו בחברות אחרות.
מאחר שברקשייר משיגה תשואה שנתית של 11%-8%, ברור שהחלק השני של פעילותה – התחום הפיננסי – רשם ביצועים טובים בהרבה. הללו כוללים ביטוח, מניות, נגזרות ופעולות חד-פעמיות כמו רכישת אג"ח של גולדמן-זקס וג'נרל אלקטריק בזמן המשבר הפיננסי. בשורה התחתונה, לזרוע הפיננסית יש תשואה ממוצעת של 11% המושגת עם מינוף קטן.
מדוע, אם כן, מבצעת ברקשייר השקעות ניכרות בתעשיה? ייתכן שהיא מצפה לתוצאות טובות יותר בעתיד, אם כי אקונומיסט מפקפק בהיתכנות שלהן, שכן מדובר לרוב בחברות בוגרות ומבוססות. ייתכן שברקשייר מקווה שהשקעות מסוימות יצביעו על רווחים גדולים יותר בהשוואה לחברות מתחרות, רווחים שהחשבונאות אינה מראה. אולם שני שלישים מההשקעות בוצעו לאחר 2011, כאשר השוק התאושש מן המפולת והמחירים היו גבוהים יחסית.
בפני ברקשייר פתוחים שלושה נתיבים אפשריים. באפט ושותפו, צ'רלס מונגר, יכולים להחזיר כסף למשקיעים ולהודות שהחברה צריכה להיות פחות שאפתנית – אבל לא נראה שהם מוכנים לכך. אפשרות שנייה היא לרכוש חברות נוספות כעת, כאשר השוק גבוה, תוך הנמכת רווחיה למשך שנים והסתמכות על ביצועים מעולים של הזרוע הפיננסית. אפשרות שלישית היא שיישבו וימתינו לירידה של ממש בשווקים, כאשר עוצמתה הפיננסית של ברקשייר תאפשר לה לרכוש חברות במחירי מציאה. לפני 20 שנה זו הייתה האסטרטגיה הטובה ביותר, אך כדאי לזכור שמדובר באנשים בני 87 ו-94. ברקשייר היא חידה קשה אפילו למשקיע המצליח ביותר בעולם.
