בשעות הלילה חוזרת האימה לרחובות הכפר גריב שמדרום-מערב לכירכוכ. באוקטובר שעבר כבש צבא עירק את המחוז שהיה המעוז המשמעותי האחרון של דאעש במדינה והממשלה הודיעה שהארגון חוסל. זה לא היה נכון אז וזה לא נכון היום, מדווח כריספור רויטר בשבועון דר-שפיגל, לפחות לגבי 100 הכפרים השוכנים במחוז חוויג'ה, בו החל דאעש את דרכו ובו אמור היה לסיים אותה.
המשימה הרשמית של כוחות הממשלה הייתה לסלק את דאעש; המשימה האמיתית הייתה לכבוש את כירכוכ עתירת הנפט מידי הכורדים. לכן, הכפרים והעיירות שבדרך לא טוהרו והצבא לא הותיר אחריו כוחות שיאבטחו את האיזור.
המצב בגריב מדגים זאת היטב. רק 500 מבין 3,000 התושבים המקוריים של הכפר עודם מתגוררים בו או חזרו אליו לאחר השחרור. הרועים מפחדים לצאת אל מחוץ לגבולות הכפר לאחר שכמה מהם הותקפו בשעות הלילה בידי אנשי דאעש. חודשים לאחר השחרור, בכפר אין חשמל והלילות חשוכים כמעט לחלוטין; מה שיש, ובשפע, הוא קולות ופחד.
אנשי דאעש, ששלטו בכפר במשך שלוש שנים, מכירים אותו כמו את כפות ידיהם. הם לא היו זרים; הם היו שכנים וקרובי משפחה. חלק מאנשי הארגון נהרגו בקרבות בחודש אוקטובר ואחרים ברחו לעבר טורקיה, אבל האחרים נותרו לא הרחק מהכפר. הם רק נסוגו לעבר הנהרות זָאבּ ופרת או להרי מחו¬¬ל ולעמקים במדבר הסמוך, שכולם במרחק הליכה מ-גריב ומיתר הכפרים בסביבה. הרבה לפני נפילת החליפות שלו, דאעש בנה מקומות מסתור, מנהרות ומחסנים.
כעת הם חוזרים בלילות, מדווח רויטר. הם מגיעים ברגל או בסירות, שקטים וצמאים לנקמה. התושבים שומרים במשמרות והקימו נקודות תצפית כמעט בכל בית. אבל יהיה זה חוסר זהירות לחשוב שביום שורר ביטחון מלא. עלי נסיף, בנו של סגן אלוף חוסיין נסיף מצבא עירק, איבד את רגלו בהתקפה שהתחוללה בשעות היום.
משפחת נסיף שייכת לסונים ששלטו בעירק מאז ימי האימפריה העות'מאנית. יש לה גם קרבה למשפחתו של
סדאם חוסיין דרך אשתו הראשונה. בני המשפחה חיו היטב – עד שארה"ב פלשה לעירק בתחילת 2003 והפילה את סדאם. ואז הבחינו לפתע הקיצונים המוסלמים – שעד אז הכל לעגו להם – ששום דבר אינו עומד בדרכם. רשמית הם הוגדרו כטרוריסטים והאמריקנים דלקו אחריהם, אבל אפילו בבגדד התייחסו רבים ממנהיגי המדינה אליהם בחשאי כמי שמציבים "התנגדות מכובדת" לאמריקנים הכובשים, איתם עבדו אותם מנהיגים עצמם על בסיס יום-יומי.
בן-דודו של הקצין, הקרוי גם הוא חוסיין נסיף, הפך לנושא הדגל של הגאווה האבודה בכפר גריב. הוא חילק קלטות ותקליטורים של דרשות מסעודיה, וחינך את צעירי הכפר בפגישות שהתקיימו בחסות החשיכה, הוא נשר מחטיבת הביניים ואביו סילק אותו מהבית, אבל חוסיין התגלה כפיקח וכריזמטי. האמריקנים עצרו אותו מספר פעמים, אבל היו לו תומכים בעלי עוצמה בבגדד והוא שוחרר. בקיץ 2014 חזר חוסיין לכפר כשליט החדש, לבוש בעבאיה מוזהבת ומלווה ב-30 בני דודים שהפכו לשומרי ראשו. בתור האמיר של דאעש, הוא החליט עד אוקטובר שעבר מי יחיה ומי ימות.
חודשיים לאחר השחרור נכנסו עלי ואחרים לבית שהיה שייך לחמולת נסיף. הבית היה ריק והם דילגו מעל רהיטים וכלים שבורים בדרכם לבית הבא. גם הוא היה ריק, אבל משם הבחינו בשאריות של אש בבית הקיצוני שבכפר. עלי מספר: "בהתחלה צעקנו: לעזאזל עם דאעש! לאחר מכן אמר לנו עבד אל-רחים שריף, המבוגר בינינו: תנו לי את הרובה ואת הטלפון הנייד, אני אלך להעיך מבט. היה לנו רק קלצ'ניקוב אחד ואספנו כמה אבנים". הקבוצה נכנסה לבית, התפצלה והחלה לסרוק את החדרים.
עבד אל-רחים פתח את הדלת האחרונה, שהובילה למזווה שמאחורי המטבח. שם הסתתרו אנשי דאעש שפרצו במפתיע. "הם נראו כמו מפלצות. שערותיהם וזקניהם גדלו פרא והם פתחו מיד באש". עבד אל-רחים נהרג במקום. עלי והאחרים נמלטו על נפשם. עלי ספג פגיעה ישירה בברכו, חייו ניצלו בנס והוא איבד את רגלו. הצבא הוזעק, חלק מאנשי דאעש חוסלו אבל אלו שתקפו ב-גריב נמלטו וביצעו מתקפה נוספת בלילה הבא.
