המצב בסוריה נעשה עוד יותר מסובך – קובע (10.4.18) הפרשן הבכיר איאן ברמר באתר טיים, וזה עוד לפני שמביאים בחשבון את ההתקפה הכימית של משטר אסד ואת ההתקפה הישראלית (?) על בסיס חיל-האוויר T4. ברמר מנתח את עמדותיהם של חמשת השחקנים המרכזיים בזירה.
ל
ארה"ב יש 2,000 חיילים בסוריה והיא הוציאה 30 מיליארד דולר על ניהול המלחמה שם; הפנטגון מבקש עוד 13 מיליארד דולר לשנת הכספים הנוכחית. הפנטגון רוצה שהחיילים יישארו שם ללא הגבלת זמן, אך הנשיא
דונלד טראמפ הכריז ש"נצא מסוריה ממש בקרוב". יועציו הצבאיים טוענים, שנסיגה אמריקנית תתן לדאעש את החמצן לו הוא זקוק כדי להתאושש.
ההתקפה הכימית בסוף השבוע שעבר עוררה את חמתו של הנשיא, אשר הטיל (ובצדק) חלק מן האחריות על
ברק אובמה, וארה"ב צפויה להגיב. באפריל שעבר שיגרה ארה"ב 59 טילי שיוט בתגובה על המתקפה הכימית הקודמת, באחד המהלכים המוצלחים ביותר של טראמפ בתחום מדיניות החוץ. טראמפ יפעל בחוכמה אם ימנף את הזעם הבינלאומי על
בשאר אסד לקואליציה שתכה בצבא הסורי, סבור ברמר; נשיא צרפת,
עמנואל מקרון, יכול להביא תועלת רבה בהקשר זה.
מכה קשה על אסד לא תסייע לארה"ב להתמודד עם כאב הראש השני שלה בסוריה: הצורך להגן על בעלי בריתה הכורדים מפני
טורקיה, בעלת בריתה (?) בנאטו. מבחינתו של הנשיא רג'פ טאיפ
ארדואן, לסוריה יש חשיבות מבחינת הפוליטיקה הפנימית לא פחות מאשר מבחינת מדיניות החוץ.
במרוץ לקראת הבחירות לנשיאות הצפויות להתקיים בסוף השנה, ארדואן מבקש לקצור את פירות הפעולה הצבאית נגד הכורדית בקרב בסיס הבוחרים הלאומני-שמרני שלו. מטרתו היא למנוע הקמת מדינה כורדית בסוריה, העלולה לעורר רעיונות דומים בקרב 15 מיליוני הכורדים המתגוררים בטורקיה.
ארדואן צריך לזכות בבחירות הללו כדי לממש את הסמכויות הנרחבות שהעניק לעצמו בשינויי החוקה שאושרו אשתקד. כדי למנוע מעורבות יקרה בסוריה, הוא מוכן לבלוע את סלידתו מאסד. בטווח הארוך, מבקש ארדואן לבסס את מעמדה של טורקיה כמנהיגת העולם המוסלמי – ולשם כך עליה להבטיח לעצמה תפקיד מרכזי בעיצוב עתידה של סוריה.
מבחינתה של
רוסיה, הישרדותו של אסד מבטיחה את הבסיס הימי שלה בטרטוס, היחיד בים התיכון. היא גם מלמדת שרוסיה נותרה מעצמה צבאית ושכל מסלול לשיקומה של סוריה עובר במוסקבה. בטווח הארוך, ממשיך ברמר, רוסיה רוצה קליינט אמין במזרח התיכון. השימוש של אסד בנשק כימי אינו מקל את חייו של
ולדימיר פוטין, אך כל עוד מעשיו אינם מסכנים את הנוכחות הרוסית – פוטין יגבה את עמיתו הסורי.
קרוב לוודאי שפוטין לא חשב שהדברים יגיעו עד כדי כך, כאשר הכניס את רוסיה לבוץ הסורי. המעורבות הזאת כבר עלתה לרוסיה ביוקר: בשלב מסוים היו במדינה 50,000 חיילים רוסים והיא עלתה 4 מיליון דולר ליום מאז 2015; נפילת מחירי הנפט מקשה על רוסיה לממן את הנוכחות הזאת. זאת ועוד: 48% מהרוסים תומכים בפעילות הצבאית שמטרתה להפיל את דאעש, אבל רק 27% בפעילות שנועדה להציל את אסד. ברגע בו דאעש נעלם, הלחץ הפנימי על פוטין רק יגבר – צופה ברמר.
ל
אירן, התומכת העיקרית השנייה של אסד, יש שאיפות אסטרטגיות מרחיקות לכת בהרבה, ולשם כך היא שלחה לסוריה לוחמים, קצינים בכירים, נפט מסובסד במיליארדי דולרים והלוואות. אירן רוצה לקצור את הפירות הכלכליים של שיקום סוריה, ובונה עליה כשותף סחר אמין למקרה שטראמפ יבטל את הסכם הגרעין ויחדש את העיצומים עליה.
מבחינת אויביה של אירן – ישראל, סעודיה ובמיוחד הממסד הביטחוני בארה"ב – מדאיג במיוחד רצונה של אירן לבסס פעילות צבאית בסוריה ולהפוך אותה למוצב הקדמי שלה באזור ולאפשר נוכחות קבועה שלה (או של חיזבאללה) ברמת הגולן. זוהי מטרה מרחיקת לכת, אבל אירן תשאף להשיג אותה ולהגביר את הלחץ על ישראל – צופה ברמר.
אירן ו
סעודיה מנהלות "מלחמות פרוקסי" במזרח התיכון מזה שנים, וסוריה היא עוד זירה אחת (לצד המלחמה הפוליטית בלבנון, הצבאית בתימן והצבאית-פוליטית בעירק). ריאד אינה מחבבת את אסד ואת דאעש באותה מידה, ותמכה במורדים בסוריה כדי להילחם בשניהם; היא גם נטלה חלק בפעילות ה-CIA בסוריה.
סעודיה אינה מוכנה לתת לאירן יד חופשית בסוריה, אבל בלי נוכחות אמריקנית – אין לה אפשרויות אמיתיות. יורש העצר, הנסיך מוחמד בן סלמן, שקוע עד צווארו בתוכניותיו מרחיקות הלכת לרפורמות שיכניסו את הממלכה למאה ה-21, ומשום כך הוא מתנגד לנסיגה אמריקנית מסוריה שתוסיף לו כאב ראש רציני ותאפשר לאירן להתבסס במדינה.
