איש לא יטען שה-BBC היא רשת שידור ימנית או מתנגדת לאיחוד האירופי. בכירי הרשת כבר הודו בעבר, שיש לה "הטיה ניכרת כלפי השמאל". אין המדובר בהטיה פוליטית, אלא תרבותית – כותב דניאל הנאן בדיילי טלגרף: הגירה טוב, ישראל רע; בריסל טוב, פרישה רע. הצוות של הרשת הוא צעיר בהרבה, עירוני יותר ופחות לבן מאשר אוכלוסיית בריטניה בכלל – ולכן באופן טבעי הוא יותר ליברלי.
אז מדוע מותקף פתאום ה-BBC בטענה שהוא תומך בברקזיט? מה פתאום יוצא אוון ג'ונס, בעל טור בגארדיאן, נגד המגיש הוותיק אנדרו ניל בטענה שהוא ימני? גישת היסוד של הרשת כלפי ההשתלבות באירופה היא לכל הפחות בלתי ביקורתית, בנימוק ש
האיחוד האירופי הוא מודרני וקוסמופוליטנית, ומי שמתנגד לה – הוא מיושן. לקראת משאל העם על הברקזיט, נאלצה הרשת לראשונה לתת זמן אוויר זהה לשני הצדדים – ופיסת האוביקטיביות הזאת הרגיזה את תומכי אירופה, שהיו רגילים שה-BBC ניצב לצידם.
לפני הקמפיין לקראת משאל העם, התייחסה הרשת להשתלבותה של בריטניה באירופה כאל עובדת יסוד. הנאן מתאר פגישה ברשת לפני המשאל, בה טען שעליה לדווח גם על הטענות הכלכליות נגד החברות באיחוד. עורכת צעירה הגיבה באומרה, שלא משנה מה הטענות – עליה לדווח את העובדה שההשתלבות טובה לבריטניה. על זה בדיוק היה הוויכוח, אבל את זה הגברת לא הבינה.
במשך כמה חודשים עשה ה-BBC עבודה טובה בשיקוף שתי העמדות. אבל ברגע בו המשאל הוכרע, הרשת חזרה לסורה. חדשות כלכליות גרועות היו בגלל הברקזיט; חדשות טובות – למרות הברקזיט. בינואר השנה פרסם Politeia, גוף עצמאי הבוחן את התקשורת הבריטית, את ממצאיו מבדיקת אלפי תמלילים ומאות שעות משודרות בנוגע לבריטניה והאיחוד האירופי. הוא מצא, כי בעשור שקדם למשאל העם, הייתה הרשת מוטה בצורה מובהקת לטובת אירופה. למשל: מבין 4,275 מרואיינים שדנו באירופה בתוכנית "היום" ברדיו 4 בשנים 2015-2005, רק 132 (3.2%) תמכו בפרישה. המגמה קיימת גם היום, העירו החוקרים.
הנאן עובר לעניינו של ניל, שמראיין בצורה נוקשה כל אחד, ללא כל אפליה ואבחנה. כל המגישים ברשת הם בני אדם, בעלי דעות. ברוב המכריע של המקרים, דעות אלו מצויות שמאלה מן המרכז – מסקנה אליה ניתן להגיע למשל מהפרופילים שלהם בפייסבוק, מהעיתונים שהם קוראים ובמקרים רבים מעברם. כל זה לא משנה, כל עוד הם שומרים את דעותיהם לעצמם.
ניל הוא יוצא דופן בכך, אך לא יחיד במינו, שעבד בעיתונות הכתובה והותיר אחריו שובל של ניירת המשקף את דעותיו. מה שהקפיץ את ג'ונס הוא העובדה ש-ניל התמקד באנטישמיות של הלייבור. למען היושר יש לציין, מעיר הנאן, כי ג'ונס נחרד לראות את דעותיהם של כמה מחבריו למפלגה וברור למה הוא התפרץ. אבל להאשים את ה-BBC בנטייה לימין – זה מטופש מאין כמותו.
