ב-12 במאי ילכו אזרחי עירק לקלפיות בבחירות לפרלמנט, כאשר המדינה מצויה על צומת דרכים לאחר תבוסתו של דאעש, שיבת מיליוני פליטים לבתיהם ותחושת ביטחון בבגדד.
לדברי אמה סקיי ב-Foreign Affairs, רוב העירקים חשים אופטימיות זהירה לגבי עתידה של מדינתם בעקבות תבוסת דאעש, אך למעשה הג'יהאדיסטים אינם האתגר היחיד העומד בפני עירק. המעמד המושחת ששלט במדינה מאז נפילתו של
סדאם חוסיין והשיטה הפוליטית התומכת בקלפטומניה של האליטה הזאת, מציבים אף הם איום על יציבותה של המדינה בטווח הארוך.
למרות שהזירה הפוליטית מגוונת כיום יותר מאשר בעבר, אותם פרצופים ממשיכים לשלוט בה. השיעים מפולגים לחמש רשימות: ראש הממשלה,
חיידר אל-עבאדי, וקודמו,
נורי אל-מליכי, עומדים בשתי סיעות בתוך מפלגת דאעווה השלטת; האדי אל-עאמרי, ראש ארגון בדר, כרת ברית עם המיליציה השיעית הזוכה לגיבוי אירני; והמנהיגים הדתיים מוקטדה א-סאדר ועמאר אל-חכים עומדים בראש מפלגות משלהם.
הכורדים מצויים בנקודת החלשה ביותר בה היו מאז נפילתו של סדאם, בשל החלטת הרת-האסון לקיים בספטמבר שעבר משאל עם על פרישה מעירק. המפלגות הכורדיות העיקריות – KDP ו-PUK - אינן מתפקדות, אינן זוכות להערכה מצד הכורדים הצעירים ונתקלות בהתנגדות פנימית גוברת מצד קבוצות אחרות. שתי המפלגות איבדו את השליטה על האיזורים השנויים במחלוקת ובראשם כירכוכ, והממשלה המרכזית קיצצה את חלקם בתקציב המדינה מ-17% ל-12%. ואילו הסונים והחילונים מיוצגים בידי שלוש מפלגות עיקריות בראשותם של ג'מאל קרבולי, אוסמה נוג'ייפי (לשעבר יו"ר הפרלמנט) ועיאד עלאווי (לשעבר ראש הממשלה).
בתיאוריה, אומרת סקיי, עבאדי נמצא בעמדה טובה לזכייה בקדנצייה שנייה. הניצחון על דאעש נזקף לזכותו, וכך גם דחיקתם של הכורדים והשבת השליטה בכירכוכ לידי הממשלה המרכזית. הוא הצליח לתמרן בין ארה"ב לאירן, ושיפר את יחסיה של עירק עם מדינות המפרץ ובמיוחד עם סעודיה. התפתחויות אלו מסייעות להקטין את החיכוכים העדתיים שהחמירו אחרי הפלישה האמריקנית. אולם למרות שעבאדי נהנה משליטה על מנגנוני המדינה ועל התקשורת, הקמפיין שלו מנוהל בצורה גרועה, והוא טרם הסביר כיצד ישקם את הכלכלה ואת המוסדות הממלכתיים לאחר שעד עתה נכשל בכך.
מליכי נחוש בדעתו למנוע מעבאדי כהונה שנייה. לשם כך, הוא מיצב את עצמו כמקורב יותר לאירן וכמי שמבקש לפעול יחד עם המיליציות אותן מגבה טהרן. אולם למרות חילוקי הדעות ביניהם – עבאדי ומליכי מחויבים לשמירת ראשות הממשלה בידי מפלגתם. דומה שמליכי מעדיף להיות ממליך המלכים במקום לחזור בעצמו ללשכת ראש הממשלה, סבורה סקיי.
ארה"ב הצהירה שהיעד שלה הוא יציבות ארוכת טווח בעירק. כדי להשיג יעד זה, היא חייבת שלא לחזור על הטעויות ההרסניות שעשתה אחרי הבחירות ב-2010 ואשר הובילו אותה לתמוך במליכי, שמדיניותו הביאה במישרין לעליית דאעש. עדיף שוושינגטון תפעל להביא לכך שקואליציה של קבוצות שיעיות מתונות, יחד עם חלק מהכורדים והסונים, היא שתרכיב את הממשלה הבאה.
דווקא הגיוון הרחב של הפוליטיקה העירקית, טוענת סקיי, יכול להוביל להקמת ברית בין-מפלגתית שתתמקד במאבק בשחיתות ובשיפור השירות לאזרח. השיפור במצב הביטחוני מעניק לעירקים הזדמנות לעבור מפוליטיקה של זהות עדתית לפוליטיקה המבוססת על סוגיות. עירק צריכה להחליף את השיטה הרקובה הנוכחית בשיטת ממשל מתפקדת, והמשימה דחופה במיוחד לנוכח הירידה במחירי הנפט והעלייה באבטלה.
עם זאת, הגיוון פותח פתח גם להגברת כוחם של הקיצונים המגובים בידי אירן. לאור איומו של טראמפ לבטל את הסכם הגרעין עם אירן – וההחלטה עשויה להתקבל ביום הבחירות בעירק – גוברת דרישת בעלי בריתה של טהרן להוציא את הכוחות האמריקניים מהמדינה. אבל רוב העירקים אינם רוצים להישלט בידי אירן או בידי מעצמה זרה כלשהי, ואירן מתמודדת עם בעיות משלה: המאמץ הניכר הנדרש ממנה בסוריה, מצבו הבריאותי המתדרדר של האייתוללה חמנאי וחוסר שביעות הרצון של האזרחים מהמצב הכלכלי.
לדעת סקיי, העירקים עדיין רואים את ארה"ב כשחקן חשוב במדינתם, ואילו וושינגטון נותנת לפוליטיקאים העירקים מרחב תמרון מסוים מול טהרן. בהמשך, על ארה"ב לספק את התמריצים הדרושים כדי לסייע לשיעים המתונים לעמוד מול אירן, על-ידי כך שתלחץ על הכורדים והסונים ללכת לקראתם. החשוב ביותר הוא שוושינגטון תפגין את מחויבותה ארוכת הטווח לעירק לא רק על-ידי הכשרת כוחות הביטחון שלה, אלא גם בסיוע להרחבת בסיס כלכלתה אל מעבר לנפט, תמיכה בשיפור יחסיה עם מדינות המפרץ ועידוד חברות אמריקניות להשקיע במדינה.
לבסוף, סבורה סקיי, ארה"ב צריכה לדבוק בהסכם הגרעין עם אירן. נסיגה ממנו תחריף את התחרות האיזורית בין אירן למדינות המפרץ, תוביל ליותר התקפות על הכוחות האמריקניים בעירק ותאחד את השיעים במדינה נגד ארה"ב. התסריט הזה דומה עד להפחיד לזה של 2010, כולל איום חדש מצד שרידי דאעש. התפתחות כזו תהיה הרסנית לארה"ב – ועוד יותר מזה לעירק.
