מקרון: סכר או איום

נשיא צרפת, עמנואל מקרון, זכה בשבוע שעבר לתשבחות על היותו המנהיג האירופי היחיד – ואולי גם המנהיג המערבי היחיד – המוכן להתמודד בגלוי עם עלייתם של משטרים אנטי-דמוקרטיים. בנאום בפרלמנט האירופי אמר מקרון (17.4.18), בהתייחסו לראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן: "אני לא רוצה להשתייך לדור של סהרוריים. אני לא רוצה להשתייך לדור ששכח את העבר. אל מול הסמכותניות האופפת אותנו מכל עבר, התשובה איננה דמוקרטיה סמכותנית אלא סמכותה של הדמוקרטיה". אלא שבצרפת עצמה – כותב וושינגטון פוסט – זוכה מקרון ליחס כמעט כמו של מלך, וזה בתפקיד שממילא יש לו יותר עוצמה מאשר בכל מדינה מערבית אחרת. מבקריו טוענים, שהוא הופך למעשה את צרפת למדינה של מפלגה אחת – מפלגת "רפובליקה בתנועה" שבראשותו. למפלגה יש רוב מוחלט באסיפה הלאומית ומקרון הוא שבחר את נציגיה בבחירות – וממילא גם את חברי הפרלמנט מטעמה, מה שמבטיח לו את נאמנותם המוחלטת. כעת מקדם מקרון צעדים שיקטינו עוד יותר את כוחו של הפרלמנט (וממילא יחזקו את כוחו שלו), בנימוק שהם יבטיחו יותר יעילות והיגיון. בהתאם לטיוטת הצעת החוק שחשף העיתון לה-מונד, תוכל הממשלה לדחות "הצעות חוק או תיקונים שאינם נמצאים בתחומי החוק או יוצאים מחוץ לטווח הנורמטיבי". הפוסט מסביר, כי ממשלת צרפת יכולה לצאת נגד פרשנותו של הפרלמנט לחוק, אבל בית המשפט החוקתי הוא המכריע בחילוקי דעות כאלו. הצעת החוק בה אמורה לדון ממשלת צרפת בחודש הבא, מבקשת להעניק לה-עצמה את הזכות לפסול חוקים. משפטנים בולטים טוענים, כי ההצעה עומדת בניגוד לחוקת הרפובליקה החמישית הנשיאותית שהקים שארל דה-גול ב-1958. אומר אחד מהם, פטריק וייל: "במשטר ההיפר-נשיאותי הזה, מקרון – שאינו מסתפק ברוב של מפלגתו שהוא עצמו יצר – רוצה לצמצם את יכולתם של חברי הפרלמנט להציע תיקונים לחוק וליטול לעצמו את השליטה המלאה על תהליך החקיקה. הוא רוצה לשבור את אבני היסוד של כל הדמוקרטיות, בכך שהוא תוקף את מה שנשאר מהפרדת הרשויות בצרפת". ההסבר להצעת החוק הוא, שהמטרה היא להאיץ את הליכי החקיקה ולמנוע את פריצת מסגרת התקציב. אבל מבקריה מצביעים על סעיף מרכזי נוסף בה: הפחתה משמעותית במספר חברי הפרלמנט. על-פי ההצעה, מספר חברי האסיפה הלאומית (הבית התחתון) יקטן מ-577 ל-404, ומספר חברי הסנאט – מ-348 ל-243. המבקרים טוענים, כי המשמעות היא הקטנה של הייצוג הדמוקרטי. קשה לדעת מה הצרפתים חושבים על ההצעה, אבל התמיכה הכללית במקרון נמצאת בירידה – מציין הפוסט. בתקשורת מציינים שהוא כמעט ואינו מקיים מסיבות עיתונאים ושלאחרונה איים להוציא את חדר העיתונות אל מחוץ לארמון האליזה – צעד ממנו נאלץ לסגת. הפגנות ושביתות רחבות היקף הולכות ומתרבות, ויש סימנים למחאת סטודנטים המזכירה את זו שהציתה את ההתקוממות הגדולה במאי 1968. סקר שפורסם בשבוע שעבר הראה, כי 52% מהצרפתים סבורים שהבחירה במקרון – לפני שנה בלבד – הייתה "דבר גרוע". סקר נוסף העלה, כי רק 42% תומכים בו ללא סייג. אבל אם הבחירות היו נערכות היום, מקרון היה גובר שוב על מארין לה-פן הימנית-קיצונית. מקרון נותר המעוז המבוצר ביותר נגד הימין הקיצוני. הוא גם סוציאל-דמוקרט וגם אולי המגן הבולט ביותר של סדר העולם המערבי אל מול התקפות מבית ומחוץ, אומר וושינגטון פוסט. דומיניק מואיסי, מומחה למדיניות חוץ ויועץ בלתי רשמי של מקרון בבחירות, אומר עליו: "הוא הסכר בפני עליית הדמוקרטית הבלתי-ליברלית באירופה ובעולם. הוא איננו איום לדמוקרטיה; הוא האחרון שטוען בבירור למען הדמוקרטיה הליברלית הקלאסית". בזירה האירופית יש מי שאינם מסכימים עם תיאור זה. הם אינם אוהבים את תוכניותיו של מקרון להקטין את סמכויות הפרלמנט הצרפתי, וגם את תוכניתו להעניק למשטרת צרפת סמכויות לעצור חשודים בלא פיקוח משפטי. ומה אומר מקרון עצמו? "בשמו של הכבוד שאני רוחש לפרלמנט, אני לא יכול להרשות לו לדבר שטויות וכזבים".