לוחמי הטליבאן באפגניסטן הכריזו בשבוע שעבר על פתיחת "עונת הלחימה", כאשר השנה קרוי המבצע שלהם "אל-חנדאק" – על שם קרב ידוע להגנת העיר מדינה בתחילת ימי האיסלאם. מומחי סופאן גרופ מסבירים, כי הסמליות ל"קרב על החפיר" היא מכוונת: הטליבאן מציגים את עצמם כמגני האמונה, המשתמשים בטופוגרפיה ובדרכי עורמה כדי לגבור על אויביהם העולים עליהם במספרם. אין זו הפתעה שהטליבאן דחה את ההצעה לנהל שיחות שלום עם ממשלת אפגניסטן: מצבו הצבאי טוב ויש לו השפעה בחלקים נרחבים של המדינה, יותר מאשר בכל זמן מאז 2001.
ב-25.4.18 הודיע הטליבאן, כי הכוחות הנתמכים בידי ארה"ב יהיו בעדיפות שנייה, בעוד העדיפות העליונה תהיה להתקפות על האמריקנים עצמם ועל כוחות המודיעין שלהם. גם הודעה זו הייתה צפויה, לנוכח התגבור המשמעותי של הכוחות הללו בידי הנשיא
דונלד טראמפ. אומנם מספרם רחוק מאוד מהשיא של 2011-2009 (100,000 חיילים), אבל עדיין מדובר בתוספת של 66% ל-14,000 ומספר זה אינו סופי.
מעגל האלימות באפגניסטן נראה כמתמשך לאין קץ, אומרת סופאן גרופ. הנחתים האמריקנים לוחמים לתפוס מחדש את חבל הלמאנד; בשנה שעברה נהרגו 3,438 אזרחים ונפצעו 7,015; בתחילת החודש רצח מחבל מתאבד 57 איש בבירה קאבול; אמבולנס תופת הרג לפחות 100 בני אדם בקאבול בינואר.
גם סיומה של הנוכחות האמריקנית אינו נראה באופק. ממשלת אפגניסטן אינה מסוגלת לנצח את הטליבאן ואפילו לא להפעיל עליו מספיק לחץ כדי להביאו לשולחן המו"מ. התיגבור האמריקני נועד ליצור לחץ שכזה, אבל ההיסטוריה מלמדת שקרוב לוודאי שהמאמץ ייכשל. האסטרטגיה והטקטיקה של ארה"ב בממשלת טראמפ זהות לאלו של ממשלי אובמה ובוש, אם כי יש פחות שקיפות לגבי מספר החיילים והיעדים.
לא ברור האם וכיצד תצליח ארה"ב להשיג כעת את היעדים שלא הצליחה להשיג בעבר, לנוכח חוסר יכולתה של הממשלה המקומית להבטיח את הביטחון ברחבי המדינה. כוחות הביטחון סופגים אבידות ניכרות והממשלה אינה זוכה בנאמנותם של התושבים באיזורים המאוימים בידי הטליבאן. הבחירות לפרלמנט, הצפויות להתקיים בחודש אוקטובר, נראות כעת כאיום אמיתי, כאשר הן הטלביאן והן דאעש יעשו הכל כדי לרצוח את מי שייצאו להצביע.
