"בלי מלחמה בחצי-האי הקוריאני, פירוז מוחלט מגרעין, סיום רשמי למלחמת קוריאה עוד השנה" – הכריז אחד העיתונים המובילים בסיאול לאחר הפסגה בין קים ג'ונג-און לבין מון ג'י-אין. האמנם? – שואלת (29.4.18) אנה פילפילד בוושינגטון פוסט.
כבר היינו בסרט הזה – ב-1992, עם אביו של הדיקטטור הנוכחי, ג'ים ג'ונג-איל, כאשר הצפון חתם עם הדרום על הסכם לפירוז מגרעין. ושוב ב-1994, כאשר חתם על הסכם דומה עם ארה"ב. ושוב ב-2005, כאשר חתמה בדיוק על אותה התחייבות עם ארה"ב וארבע שכנותיה. ושוב ב-2012, בהסכם עם ארה"ב. ואיפה אנחנו בפועל – כולם יודעים. ייתכן שההימור הטוב ביותר יהיה על כך שגם הפעם היא לא תקיים את ההסכם. מדוע יוותר קים על תוכנית שכל כך קרובה לליבו ושבה הוא רואה מפתח להישרדותו?
אבל, טוענת פילפילד, הפעם יש מספיק הבדלים כדי לחשוב שאולי בכל זאת את ההסכם הזה – הצפון יכבד. קים שונה מאוד מאביו ואינו נרתע מהחלטות נועזות, כמו שיגור טיל בליסטי ביום העצמאות האמריקני מחד-גיסא, והזמנת עמיתו מהדרום לפסוע איתו לצפון מאידך כפי שעשה בפגישתם (27.4.18). קים כינה את
קוריאה הדרומית בשמה הרשמי והשתמש בשם שהדרום נותן למדינתו שלו. הוא הודה שהתשתיות בצפון נחותות בהרבה מאשר בדרום, שאזרחים מהצפון בורחים לדרום ושדרום-קוריאנים נהרגו בשנים האחרונות בהתקפות של הצפון. בקנה מידה צפון-קוריאני, אלו הודאות משמעותיות.
אין לשכוח את ההשפעה של
דונלד טראמפ. ייתכן שנשיא מתון יותר לא היה ממהר להסכים להיפגש עם מנהיג המדינה העוינת ביותר לארה"ב, אבל טראמפ הסכים. לא נראה סביר שהשניים יגיעו לעסקה שטראמפ רוצה – פירוק מוחלט של הנשק הגרעיני הצפון-קוריאני – אבל הם עשויים להסכים על הקפאתה, התקדמות רצינית אל מול איומי המלחמה מהשנה שעברה.
חתימת הסכם שלום בין שתי הקוריאות – סיום רשמי למלחמה שהסתיימה בהפסקת אש ביולי 1953 – נראה כצעד המציאותי ביותר, במיוחד לנוכח העובדה שטראמפ תומך ברעיון. קים ומון הצהירו, כי יפעלו בצורה מעשית "להשגת שלום יציב ובר-קיימא בחצי-האי הקוריאני", צעד אותו הגדירו כ"משימה היסטורית שאין להמשיך ולדחות".
הרבה מאוד השתנה ב-65 השנים שחלפו, מציינת פילפילד. הצפון נשלט בידי שושלת קים, שהפכה את הצפון למדינה הדיקטטורית והמבודדת ביותר בעולם, עם פולחן אישיות ומערכת של מחנות ריכוז. הדרום הפך לדמוקרטיה משגשגת, אשר אימצה את הקפיטליזם, הנצרות והאינטרנט – שכולם אסורים בצפון. אבל גם אחרי 70 שנות ניתוק, לתושבי שתי המדינות יש הרבה מן המשותף, כפי שמעידה פילפילד מביקוריה בצפון: הם שואלים את אותן שאלות אישיות חטטניות, צוחקים מאותן בדיחות ורוצים שילדיהם יזכו לחיים טובים משלהם.
בסיום הפגישה עם מון, פנה קים בדיוק לרגש הזה – שמדובר בשני חלקים של אותו שלם. הוא ציין את השפה, התרבות וההיסטוריה המשותפות לשתי הקוריאות; מטרתו אומנם הייתה לתקוע טריז בין הדרום לבין ארה"ב, אך אין להכחיש שהדברים נכונים. "הטרגדיה של החלוקה הזאת נשכחת בצל הנשק הגרעיני ואיומי ההשמדה", כותבת פילפילד. "התקדמות לעבר הסכם שלום תאפשר יותר איחוד משפחות ותאפשר לאחים ואחיות שלא נפגשו מזה 65 שנה, לשלב ידיים עוד פעם אחת".
