פרשת פייסבוק והשימוש שנעשה במידע על הגולשים לצרכים פוליטיים בארה"ב ובבריטניה, העלתה שוב את הדרישה להטיל פיקוח ממשלתי על ענקי הטכנולוגיה הבינלאומיים. השבועון אקונומיסט מקיים השבוע באתר האינטרנט שלו ויכוח פתוח בנושא, עם עידכון שוטף של כמות התומכים ברעיון והמתנגדים לו.
את דברי הפתיחה כתב קנת קוקייר, עורך בכיר באקונומיסט. חברות הטכנולוגיה הפכו בתוך שנים בודדות מ-hero ל-zero. כאשר יצאו לדרכן, הן זכו לתשבחות כמי שבאות להגן על הלקוח אל מול ענקים מונופוליסטיים כמו AT&T, קודאק ו-IBM, כמו גם מול מותגי מוזיקה, מו"לים ואפילו נהגי מוניות. בבסיסן עמדה הגישה הדמוקרטית למידע והעצמתם של יחידים, תוך קיבוצם יחדיו והורדת מחירים – לעיתים עד לאפס.
כיום, מציין קוקייר, חלק גדול מההערצה הזאת נראה תמים. אותם ענקים מותקפים כיום על כך שהם מאפשרים מעקב בלתי פוסק אחרינו בידי מפרסמים וממשלות, ועל כך שהם חותרים תחת הדמוקרטיה על-ידי הפצת פייק ניוז וכישלון במאבק מול שנאה והטרדה. מאשימים אותם שאינם לוקחים ברצינות מספקת את חובותיהם לחברה בה הם פועלים, שהם נעדרי שקיפות, שאינם נוטלים אחריות, שהם מתחמקים מתשלום מיסים. הכיסים העמוקים שלהם מאפשרים להם לרכוש חברות קטנות ובכך לחנוק את התחרות בעודה באיבה.
האם בעצם החלפנו קבוצה אחת של חברות גדולות בקבוצה אחרת? בעבר, התשובה למצבים כאלו הייתה רגולציה: הממשלות התערבו כדי להגן על הלקוחות. החוק התערב כאשר ידו הנעלמה של השוק לא הספיקה. האם הגיע הזמן לצעדים דומים?
מתנגדי האסדרה טוענים, שהעליונות של ענקי הטכנולוגיה יותר שבירה מכפי שנראה. השוק הוא שבחר את גוגל על פני אלטה-ויסטה ואת פייסבוק על פני מיי-ספייס, וכל הלקוחות משתמשים מרצונם בשירותיהן. אין הוכחה לפגיעה בלקוחות; להפך: מצבם מעולם לא היה טוב יותר – טוענים המתנגדים.
מציאת התשובות הנכונות לשאלות הללו היו חיונית לבריאותם של המוסדות הדמוקרטיים, ליושרה של המרחב הציבורי ולהגנה על הפרטיות – קובע קוקייר. הדיון כאן עוסק בגבולות של החדשנות החופשית אל מול שמירת גבולות המשחק בידי הממשלה. הוא מציב את חופש השוק אל מול זכות היחיד לפרטיות ולבחירה.
