הכבוד של קבורה בבית העלמין הצבאי ארלינגטון שבוושינגטון, שניתן למאות אלפי חיילים ואישים אמריקנים – מטוראים ועד נשיאים – עשוי לחייב את הצבא האמריקני לקבוע שרק חיילים הנהרגים בעת שירותם ייקברו שם, ולא אנשי צבא לשעבר. הסיבה: המקום הולך ומתמלא.
420,000 חיילים וקרוביהם כבר נקברו בארלינגטון, ובממוצע מתווספים אליהם 7,000 מדי שנה. בקצב הזה, בעוד 25 שנה לא יישאר בו מקום אפילו לקבר אחד – מדווח ניו-יורק טיימס. הצבא, בידיו מופקד בית הקברות, רוצה שהוא יפעל לפחות עוד 150 שנה, אבל אין אפשרות להרחיבו, כי הוא גובל בכבישים ובשטחים בנויים. לכן, הדרך היחידה היא להגביל את השימוש בו – מה שעורר ויכוח לגבי מעמדו של ארלינגטון: האם הוא יהיה בית קברות פעיל או יותר סוג של מוזאון?
על-פי הכללים הנוכחיים, בארלינגטון יכולים להיקבר – מלבד מי שנהרגו בשירות – גם מי ששירתו בקבע זמן ממושך, חיילים שנפצעו בשירות, מי שקיבלו את אחד משלושת העיטורים הגבוהים ביותר וממלאי המשרות האזרחיות הבכירות ביותר. גם בני/בנות זוגם וילדיהם זכאים להיקבר לידם. הצבא העלה כמה הצעות לצמצום המספר, אבל רק הקיצונית ביותר תחולל שינוי כלשהו – והיא זו שהכי פחות מקובלת על הווטרנים.
הצבא רוצה כאמור לקבור בארלינגטון רק את מי שנהרגו בזמן השירות, או את בעלי העיטור הגבוה ביותר של הכוחות המזוינים בארה"ב – מדליית הכבוד. בתנאים הללו, יתקיימו בו מדי שנה פחות הלוויות מכפי שמתקיימות כעת מדי שבוע. המשמעות תהיה שאלפי חיילים וקצינים לשעבר, שרצו להיקבר לצד עמיתיהם בבית הקברות היוקרתי ביותר בארה"ב, לא יזכו לכך. "אין זה הוגן להפר הבטחה שניתנה לכל הווטרנים", אומר ג'ון טאואלס, מבכירי ארגון המייצג 1.7 מיליון יוצאי צבא (ומי שכיום זכאי בעצמו להיקבר בארלינגטון). הוא אומר שצריך למלא את ארלינגטון, ובבוא הזמן ליצור בית קברות חדש – שיהפוך גם הוא לבעל חשיבות מיוחדת.
הצבא מצידו טרם גיבש סופית את עמדתו והוא עורך סקר דעת קהל לקראת הגשת המלצותיו בחודשי הסתיו. "מה האומה רוצה מאיתנו? אם היא רוצה שארלינגטון יישאר מיוחד ונגיש, נצטרך לעשות שינוי", אמרה לטיימס מנהלת בית הקברות, קארן דורהם-אגילרה. וראוי לציין, שבית הקברות עבר שינויים רבים מאז נפתח במלחמת האזרחים; מראהו הנוכחי, בו גנרלים קבורים לצד טוראים בשורות אין-סופיות, נקבע רק לאחר מלחמת העולם השנייה.
ארלינגטון הוא סוג של הר הרצל אמריקני: גם בית קברות צבאי וגם בית קברות לגדולי האומה. קבורים בו הנשיא ג'ון קנדי ובני משפחתו, האדם הראשון שיצר מפה של גרנד קניון, האדם הראשון שנהרג בתאונת מטוס, האסטרונאוט הראשון שנהרג בניסוי – וגם מי ששירתו בצבא והפכו לאישים דגולים בחייהם האישיים, כמו אלברט סייבין שהמציא את החיסון לשיתוק הילדים ונשיא בית המשפט העליון האגדי, אוליבר וונדל הולמס. לפי הכללים החדשים המוצעים, מעיר הטיימס, שני האחרונים לא היו נקברים כאן.
מנהלי ארלינגטון עשו כמיטב יכולתם לנצל את השטח הקיים. הם הפסיקו לקבור בני משפחה זה לצד זה, ועברו לקברים בני שתיים-שלוש שכבות – כמו אצלנו. הם צמצמו את הרווחים בשורות בהן קבור אפרם של הנפטרים. אבל המתכננים אומרים שהצעדים הללו מיצו את עצמם.
"כולם רוצים שארלינגטון יישאר פתוח", אמר לטיימס ג'ררדו אווילה, המייצג את הלגיון האמריקני בן 2.3 מיליון החברים. הוא עצמו מוכן לוותר על מקומו, אבל זו לא עמדת הארגון: "לא נראה לי שחברינו מוכנים לוותר על זכויותיהם". הסקרים שערך הצבא עד כה מלמדים, שהציבור תומך בהצעה המגבילה ביותר. אבל כאשר מהלכים בין מאות השורות, לא קשה למצוא גברים ונשים שראויים היו להיקבר בארלינגטון – ושלממשיכיהם בעתיד אולי לא תינתן הזכות הזאת.
