יוני הוא חודש השיא של הטניס העולמי. הוא נפתח עם אליפות צרפת (הרולאן גארוס) ומסתיים בטורניר וימבלדון – שניים מארבעת הטורנירים החשובים ביותר, המכונים "גרנד סלאם", כולל החשוב מכולם. בארבעת הטורנירים הגדולים (כולל אליפות ארה"ב ואליפות אוסטרליה), כמו גם בגביע דייוויס למדינות, המנצח הוא הטוב מחמש מערכות.
משמעות הדבר היא, שמשחקים עשויים/עלולים להימשך שעות ארוכות, ארוכות מאוד. באליפות אוסטרליה ב-2012 התמודדו נובאק ג'וקוביץ ורפאל נדאל – אז שני הטובים בעולם – במשך חמש שעות ו-53 דקות; המשחק הסתיים ב-1:35 לפנות בוקר. הוויכוח האם יש היגיון במשחקים כה ארוכים אינו חדש, אבל ליז קלארק מציעה בוושינגטון פוסט להתחשב בעוד גורם: אורך תשומת הלב של הצופים, הן במגרש והן מול מסכי הטלוויזיה.
"האם יש בשוק הספורט הנוכחי מקום לאירועים בני 4.5 שעות?", שואל בצורה חדה מנהל ההשקעות מארק איין, בעצמו שחקן טניס ותיק וסגן נשיא התאחדות הטניס של ארה"ב. שני שחקני צמרת לשעבר העוסקים כעת בשיווק המשחק, ג'יימס בלייק וטוד מרטין, עונים בצורה חד-משמעית: הגיע הזמן לחשוב מחדש.
"המרכיב החשוב ביותר הוא הצופה", אומר בלייק. "צופה שיושב לאורך משחק של חמש שעות – זה פשוט לא קורה יותר. תראו את אליפות ארה"ב ואליפות אוסטרליה, שם יכול להיות ממש חם. זה יותר מדי לדרוש מהצופים. אפילו לצפות מהספה – זה המון זמן לשבת. ולרשתות השידור קשה למכור חסויות". מרטין תומך במשחקים בני חמש מערכות, אבל מציע לקצר את המערכות כך שהמצנח יהיה מי שיגיע לחמש נקודות ואולי אפילו לארבע, ולא לשש כנדרש כיום; הרעיון הוא שהמשחק גם יהיה יותר קצר, גם יהיה יותר מהיר וגם יהיה יותר דרמטי.
נכון לעכשיו, מציינת קלארק, אין כל סימן שאחד מהגרנד סלאם אפילו שוקל לוותר על חמש המערכות; היא מזכירה, כי כל אחד מהם יכול לפעול לבדו, אם כי רצוי שתהיה עקביות לפחות חלקית. קרייג טיילי, מנכ"ל טניס אוסטרליה המארגנת את האליפות המקומית, מציע לקצר את המערכות בטורנירים אחרים המתקיימים לאורך השנה – אך לטענתו הוא לא שמע על רצון כלשהו לקצר את המשחקי בטורנירים הגדולים. לדבריו, בשנת 2013 נמשך משחק ממוצע באוסטרליה 2:31 שעות, והשנה הגיע הממוצע ל-2:35 שעות – ומספר הצופים עלה באותה תקופה ב-15% והגיע ל-744,000.
טניס ככלל אוהב מסורת והיה איטי באימוץ שינויים אחרים. עם זאת, ארבעת הטורנירים הגדולים שונים במידת נכונותם להשתנות. אליפות ארה"ב היא הפתוחה ביותר לשינויים, ובין היתר היא הנהיגה פרסים זהים לנשים ולגברים, משחקי לילה, מערכת "עין הנץ" להילוכים חוזרים ומערכת שתמנע הפסקות גדולות מדי בין חבטות ההגשה. בקצה השני נמצא וימבלדון, שם קיימת חובה נוקשה לשחק בבגדים לבנים בלבד, ושם נדרשו 14 שנים לעבור לכדורים צהובים הנראים טוב יותר בטלוויזיה.
אבל כאשר כל צורות הבידור מתאימות את עצמן למאה ה-21, באיזו נקודה הופכת המסורת של הטניס מנכס לנטל? בנושא חמש המערכות, מצביע איין על שני צדדים. האחד: טניס מהיר יותר הוא המושך ביותר לצופים. השני: הגרנד סלאם צריכים להיות התובעניים ביותר, ולהעניק את התגמול לא רק על המשחק הטוב ביותר אלא גם על הכושר הגופני הטוב ביותר. "אם אתה רוצה לזכות באליפות ארה"ב – תתאמץ יותר", הוא קובע.
