"מה רוצה
דונלד טראמפ?", שבו ושאלו פקידים דרום-קוריאניים את רוברט רייך – מבכירי המפלגה הדמוקרטית ומי שהיה שר העבודה בממשל קלינטון – בוועידה בסוף החודש שעבר. הם לא שאלו "מה רוצה ארה"ב" אלא "מה רוצה טראמפ" – מציין רייך במאמר בניוזוויק, שהתפרסם לפני הפיאסקו של פסגת ה-G7 בסוף השבוע שעבר.
תשובתו של רייך: מה שרוצה טראמפ – בענייני
קוריאה הצפונית, הסחר העולמי ועוד – בכלל לא קשור לנושא שעל הפרק, אלא לאגו של הנשיא. הוא רוצה להרגיש גדול. "הם שוב מכבדים אותנו. נפלא לנצח, נכון? אין כמו ניצחון. חייבים לנצח", אמר כמה ימים מאוחר יותר. אלא שארה"ב לא ניצחה בכלום – טוען רייך; אחרי 15 חודשים של טראמפ, היא זוכה לפחות כבוד ברחבי העולם.
הדבר היחיד שהשתנה הוא שכעת טראמפ מנהל את מדיניות החוץ לבדו – בלי בעלות בריתה של ארה"ב, בלי הקונגרס, בלי משרד החוץ. אולי הוא חושב שזה ניצחון אישי, אבל זה ממש לא הופך את ארה"ב לבטוחה יותר. היו שחיפשו אסטרטגיה מאחורי הזיגזוז שלו בנושא הפסגה עם קים ג'ונג-און; רייך טוען שאין כזו. האיזון העדין במוחו של טראמפ בין מצהלות שמחה לזעקות שבר עלול לנטות בכל רגע לכל כיוון.
לטענת רייך, הסיבה האמיתית היחידה לביטול עסקת הגרעין עם אירן שהיא העובדה שנחתמה בידי
ברק אובמה, ולטראמפ לא היה אכפת כהוא זה מהפגיעה ביחסים עם בעלות בריתה של וושינגטון ומהפיחות באמינות העתידית שלה. כנ"ל לגבי הסכם פריז בנוגע לשינויי האקלים: אובמה קיבל קרדיט על חתימתו, טראמפ רוצה קרדיט על ביטולו. טראמפ דרש להגדיל את הארסנל הגרעיני של ארה"ב, למרות שמאז 1970 היא מחויבת להסכמים לצמצומו – כי זה גורם לו להרגיש חזק יותר.
מה שקובע אינם האינטרסים של ארה"ב אלא אלו של טראמפ, טוען רייך, ומביא כדוגמה את התנהלותו בנוגע לחברת התקשורת הסינית ZTE. החברה הפרה את העיצומים על אירן וקוריאה הצפונית, וכל מי שסביב טראמפ התנגד לביטול הצעדים נגדה. טראמפ החליט אחרת. ZTE חשובה לסין, וסין הבטיחה לאחרונה הלוואה של 500 מיליון דולר לפרויקט הקשור לעסקיה של משפחת טראמפ.
נישאר בתחום ההיי-טק, מציע רייך. מדוע דרש טראמפ מרשות הדואר האמריקנית להכפיל את התעריף שהיא גובה מ
אמזון? האם אמזון אינה חשובה למרוץ של ארה"ב מול יתר העולם בתחום ההיי-טק? ההסבר הסביר ביותר הוא שיו"ר אמזון, ג'ף בזוס, הוא גם הבעלים של וושינגטון פוסט – והעיתון הזה ביקורתי מאוד כלפי טראמפ. ואולי שמתם לב, מעיר רייך, שטראמפ לא אוהב שמותחים עליו ביקורת.
כל נשיא אמריקני אחראי-למחצה היה מודאג מההתערבות הרוסית בבחירות; הגנה על הדמוקרטיה האמריקנית היא המשימה החשובה ביותר של הנשיא. לא טראמפ. הוא הפך את חקירת הפרשה הרוסית לתיאוריית קונספירציה נגדו, והוא דרש ממשרד המשפטים לחקור את האנשים החוקרים אותו. עם טראמפ, אין יותר מדיניות חוץ אמריקנית; ישנו רק האגו של הנשיא.
