בחודש מארס השנה, למעלה משלוש שנים לאחר שהחלו ההפצצות המסיביות ברחבי תימן, קבע האו"ם שבמדינה זו מתחולל האסון ה
הומניטרי הקשה ביותר בעולם. אולי קביעה זו תביא סוף-סוף את המלחמה הנשכחת לתשומת ליבו של העולם – אומרים מומחי סופאן גרופ. אולם סביר יותר להניח שהעולם ימשיך להתעלם מהטרגדיה של התימנים, עם הבלחות של זעם אך ללא פתרון ממשי בדרכי שלום.
מאז האביב הערבי החמיר בהתמדה המשבר בתימן, ואם לא ייעשה דבר – האסון ההומניטרי והמשבר הפנימי במדינה יהפכו למשבר ביטחוני לכל האזור האסטרטגי הגובל בסעודיה ובמפרץ הפרסי, מזהירה סופאן. הדאגות נעות בין הקצנה של האוכלוסייה לבין גל של פליטים למדינות השכנות, בדומה לזה שהתחולל בסוריה.
הסכסוך מאופיין בשני מרכיבים בולטים: סבלם של אזרחי תימן וסירובם העיקש של כל הצדדים ותומכיהם להעריך מחדש מה הם רוצים להשיג ומה הם עושים בפועל. הפגיעות האזרחיות נגרמו במישרין מן המלחמה, מהשימוש בהרעבה ככלי נשק ומהתפשטות מגיפות בשל קריסת התשתית הרפואית. בתגובה למתקפת הטילים של החות'ים על ריאד בנובמבר שעבר, הודיעה סעודיה על החמרת הסגר על תימן. סעודיה ובעלות בריתה הידקו את אחיזתן בנמלי המדינה, ובכך למעשה הרעיבו את אזרחי המדינה המייבאת 90% ממזונה; 22 מיליון תימנים זקוקים כעת לסיוע כדי לשרוד. הסגר הסעודי רק החמיר עוד יותר את המצב שהיה קטסטרופלי ממילא.
למרות האובדן הנורא של חיי אדם וההרס המוחלט של הכלכלה והתשתיות, לא נראה באופק כל סימן למחשבה מחדש על ניהול המלחמה. למעשה, אומרת סופאן, נראה שכל הצדדים רק מגבירים את פעילותם הכושלת. גם ארה"ב שוקעת יותר בבוץ:
וול סטריט ז'ורנל דיווח השבוע, שהיא שוקלת את בקשת איחוד האמירויות להגביר את סיועה לכיבוש נמל חודיידה רב-החשיבות.
שחקני המפתח האיזוריים בתימן הם סעודיה, אירן ואיחוד האמירויות. הקואליציה הסעודית, הכוללת את איחוד האמירויות, רוצה להשיב לשלטון את הנשיא עבד רבו מנסור האדי, או בעל ברית אחרת שלה. הקואליציה, הנהנית מתמיכה משמעותית של ארה"ב, מעורבת במלחמת שליחים ("פרוקסי") עם אירן וחיזבאללה, ששתיהן סיפקו נשק וייעוץ למורדים החות'ים שהפילו בינואר 2015 את משטרו של האדי. סעודיה רואה את המלחמה בתימן כבעלת השלכות ניכרות על מאזן הכוחות באזור – לא רק במאבק בין הסונים לשיעים, אלא גם בתוך הסונים על השליטה במפרץ הפרסי. מעוררת דאגה גם האפשרות של זליגת הסכסוך למדינות השכנות באפריקה.
לדעת סופאן, המשבר בתימן חייב להסתיים על בסיס הומניטרי, ויש להביא בחשבון גם את ההשלכות הבינלאומיות של משבר שכזה. כאשר הרעב והיאוש ישתלטו סופית, יתמזג האסון ההומניטרי עם המשבר הביטחוני. במקרה כזה, אפילו אם הכוחות הזרים ייצאו ממנה, תימן תהפוך לזירה של מחסור ומאבקים, ותהווה במשך עשרות שנים סכנה בקנה מידה עולמי.
