התשובה לשאלה מי יזכה בגביע העולמי תינתן בעוד חודש, למהמרים יש תחזיות משלהם – והשבועון אקונומיסט מציג מודל המבקש לנתח מה הופך מדינה לטובה בכדורגל. מטרתו של המודל, מסבירים יוצריו, אינה לחזות מי יזכה בגביע הקרוב, אלא לחשוף את המרכיבים הספורטיביים והכלכליים המובילים להצטיינות במשחק הפופולרי ביותר בעולם, ולהבין מדוע מדינות משיגות מעל או מתחת לציפיות. המודל נבנה בהתאם לתוצאות מאז 1990.
כראוי לשבועון הכלכלי החשוב ביותר בעולם, אקונומיסט מתחיל מהכלכלה. מדינות עשירות יותר נוטות להיות ספורטיביות יותר, ומי שגדל במקום עני נתקל בקשיים הגדולים ביותר להגשים את הפוטנציאל שלו. לכן, התמ"ג נמצא בראש המודל. המרכיב הבא: מידת הפופולריות של הכדורגל. זו נמדדה על-פי מספר השחקנים וחיפושים הקשורים לכדורגל בגוגל בשנים 2018-2004 בהשוואה למקצועות אחרים. בחישוב נכללו גם מספר המדליות האולימפיות לתושב. גם הביתיות ממלאת תפקיד: היא שווה 0.6 שער למשחק. לבסוף, הוציא אקונומיסט מהמודל מדינות חסרות כל סיכוי והפעיל אותו על 126 מדינות ששיחקו לפחות 150 פעמים מאז 1990.
המודל הראה, כי אורוגוואי כובשת בכל משחק כמעט שער אחד יותר מן הצפוי. ברזיל, ארגנטינה, פורטוגל וספרד נמצאות במרחק קטן אחריה. גם מדינות מערב אפריקה והבלקנים רשמו הישגים טובים מהצפוי. לעומת זאת, סין ומדינות המזרח התיכון משיגות פחות מן הפוטנציאל שלהן. הממצא המפתיע ביותר של המודל הוא, שחלק גדול ממה שמוביל להצלחה נמצא מעבר לשליטת המיידית של ראשי הענף; הם לא יכולים להפוך את ארצם לעשירה יותר. אבל, מי שחולם לזכות בגביע העולמי יכול להפיק ארבעה לקחים מן המודל: לעודד ילדים להפגין יצירתיות, למנוע מבני עשרה מוכשרים ליפול בין הכסאות, לנצל את המירב מהפריסה הבינלאומית של הכדורגל ולהתכונן כראוי לטורניר עצמו.
ראשית: הילדים. זהו הלקח החשוב ביותר מהדירוג הגבוה של אורגוואי. הרעיון הוא לא סתם לתת להם לשחק, אלא לעודד את היצירתיות שלהם. רבים מהם מלמדים את עצמם בכדורגל רחוב, במשחקי חמישה על חמישה: פלה, דייגו מראדונה, כריסטיאנו רונאלדו, ליאו מסי, ניימאר, אנדריאס אינייסטה, זינאדין זידאן – ואלו רק כמה דוגמאות. האפשרות לעשות זאת הולכת ונעלמת במדינות העשירות, ולכן צריך "לארגן את הרחובות במועדונים", כפי שאומר המאמן המצליח חוס הידינק.
זה בדיוק מה שעשתה גרמניה, שלפי המודל של אקונומיסט אמורה לשלוט בענף ללא עוררין – אך בשנים 2005-1990 הגשימה רק שליש מהפוטנציאל שלה. ההתאחדות המקומית נכנסה לפעולה והשקיעה 1.2 מיליארד דולר באקדמיות לנוער מאז תחילת המאה. התוצאה היא, שעד גיל 18 מקבל הכדורגלן הגרמני כפליים אימונים מאשר לפני כן. תפקיד מרכזי יש לדגש שניתן על יצירתיות במרחבים מקריים, למשל: כלוב רובוטי המלא בכדורים בזוויות שונות מהשער. אנגליה הלכה בעקבותיה והיא מעודדת את שחקניה הצעירים ליטול סיכונים ולחשוב בעצמם; התוצאה: זכייה בגביע העולמי עד גיל 17.
שנית: למנוע מבני העשרה ליפול בין הכסאות. ההתאחדות הגרמנית הבינה שמגלי הכשרונות של המועדונים מפספסים רבים מהם, ולכן הקימה 360 מרכזים איזוריים אליהם יכולים לפנות מי שלא התקבלו למועדונים. אחד מהם היה אנדרה שורלה, שמסר את הכדור לשער הניצחון בגמר לפני ארבע שנים. כאשר נבחרה רוסיה ב-2010 לארח את מונדיאל 2018, הפציר הידינק – אז מאמן הנבחרת המקומית – להפעיל תוכנית לאומית של גילוי כשרונות. הרעיון נדחה, רוסיה הלכה מדחי אל דחי, ואיש אינו צופה שתגיע רחוק בטורניר הקרוב.
שלישית: להשתמש בפוטנציאל העולמי של הכדורגל. זה מה שעושות מדינות מערב אפריקה, המייצאות שחקנים לא מעטים למועדונים הגדולים והעשירים של מערב אירופה. והן יכלו לעשות זאת עוד יותר טוב. למשל: פטריק וייארה, שעבר בגיל שמונה מסנגל לצרפת, היה מכוכביה של האחרונה כאשר זכתה בגביע העולמי ב-1998; מולדתו מעולם לא ניסתה לשכנע אותו לשחק בשורותיה. כיום משחקים בנבחרת סנגל תשעה ליגיונרים, והיא מבקיעה 0.4 שער יותר למשחק מאז 2002. לעומת זאת, שליש משחקני נבחרת מקסיקו משחקים בליגה המקומית לעומת בודדים משחקני ברזיל, ארגנטינה ואורוגוואי – וההישגים שלה נמוכים משל שכנותיה.
רביעית: להתכונן כראוי לטורניר. בתור התחלה, על המדינה לוודא מה היא יכולה להרשות לעצמה. שחקני גאנה וניגריה לא קיבלו בונוסים ושכר במונדיאל הקודם, והמאמן פביו קאפלו לא קיבל מנבחרת רוסיה 11 מיליון דולר בשל התמוטטות הרובל. חשוב גם לנהל בצורה נכונה את היחסים בין השחקנים ולשבור את הקליקות הנוצרות בין שחקני המועדונים השונים. גם לא צריך להסס להשאיר בחוץ כוכבים שאינם מתאימים לטקטיקה של הנבחרת.
ההחלטות הקשות ביותר הן של השחקנים. אנגליה ידועה לשמצה בכך שהיא מפסידה בבעיטות הכרעה מ-11 מטרים: שש מתוך שבע פעמים במונדיאלים. ניתוח וידאו לימד, שהשחקנים הממהרים לבעוט נוטים להחמיץ, ומאמני נבחרת אנגליה מתחת לגיל 17 עבדו על סבלנות ועל מגוון של בעיטות. ועדיין, אחרי שנים רבות של תכנון והכנות, הכל יכול להתנפץ בגלל משהו רגעי – וזה מה שנותן תקווה לנבחרות החלשות יותר, כמו
קוריאה הדרומית במונדיאל שלה ב-2002.
