לסין היה תפקיד חשוב בהבאתו של קים ג'ונג-און לשולחן המו"מ עם
דונלד טראמפ. היא הסכימה לראשונה להשתתף בעיצומים על
קוריאה הצפונית – צעד משמעותי ביותר, לנוכח העובדה שהיא המדינה היחידה שסחרה עימה – והנשיא שי ג'ינפינג אירח פעמיים את קים לפני הפסגה. אבל ברגע האחרון, כותבת ג'יין פרלז בניו-יורק טיימס, קיבלה סין פיק ברכיים.
הסיבה: קים עלול להעדיף לשתף פעולה עם ארה"ב. הוא יכול להציע לטראמפ ויתור כזה או אחר בתחומי הגרעין והטילים, בתמורה לסיוע אמריקני שיפחית את תלותו בסין. "קוריאה הצפונית אינה בוטחת בסין ויש לה מנטליות של נקמה", אמר לטיימס שן ז'יהואה, היסטוריון סיני בולט של הצפון. "התסריט הגרוע ביותר הוא שארה"ב ושתי הקוריאות יתייצבו זו לצד זו ויעיפו את סין".
חשש סיני נוסף הוא מפני שיתוף פעולה צבאי בין שתי הקוריאות, מה שיציב את הצבא האמריקני – או לפחות את הדרום-קוריאני – על גבולה של סין. ישנה אפילו אפשרות – רחוקה ככל שתהיה – שהצפון יחצה את הקווים ויעבור למחנה האמריקני. למי ששכח, סין עצמה עשתה מהלך דומה ב-1972 כאשר התנתקה מברית המועצות לטובת ידידות עם ארה"ב. בייג'ינג רואה כמה קווים מקבילים מדאיגים בין 1972 ל-2018, ואם היא עשתה זאת – מדוע שפיונגיאנג לא תלך בעקבותיה?
סין תהיה מרוצה יותר אם טראמפ וקים יסללו את הדרך לחתימת הסכם שלום שיסיים רשמית את מלחמת קוריאה, שכן היא מקווה שהמהלך יוביל בסופו של דבר לפינוי 28,500 החיילים האמריקניים המוצבים בדרום. מהלך כזה יותיר את חצי-האי כולו בהשפעה סינית, תוך פגיעה בבטחונן של בעלות בריתה של ארה"ב באזור בדבר מחויבותה להגן עליהן.
מכל מקום, אומרת פרלז, נראה שעימות אסטרטגי בחצי-האי הקוריאני יצא לדרכו, כאשר קים רוצה לכל הפחות להפחית את תלותו בסין ורצונותיה של זו כמובן הפוכים. היא מזכירה, שכבר היו סימנים לשאיפה זו של קים. זמן קצר לאחר שעלה לשלטון ב-2011, הורה קים להוציא להורג את דודו, ג'ון סון-ת'יק, שהיה בן בריתה העיקרי של בייג'ינג בפיונגיאנג. הוא גם הורה לחסל את אחיו למחצה, קים ג'ונג-מאן, עוד בעל ברית של סין.
בשש שנותיו הראשונות בשלטון לא נפגש קים עם שן אפילו פעם אחת, עד פגישתם במארס השנה ולאחר מכן חודשיים מאוחר יותר. מה שהתחולל בפגישות אלו נשמר בסוד גמור; מומחים סיניים מנחשים, כי שי הבטיח ל-קים סיוע כספי או ערבויות ביטחוניות, אם יישאר בצד הנכון של הכביש.
למרות הכל, הסיכוי שקוריאה הצפונית תמיר לחלוטין את סין בארה"ב אינו גדול. הדבר נכון במיוחד בעידן טראמפ, שאינו נראה כבן ברית בטוח אפילו לידידותיה הוותיקות של ארה"ב במזרח אסיה. "לקוריאה הצפונית אין שום יסוד להניח שארה"ב תוכל להגן עליה מפני סין. למה שארה"ב תעשה זאת?", מסביר מומחה הביטחון האוסטרלי יו ווייט. במקום זאת, סביר להניח ש-קים יחפש דרכים להגביר את אי-תלותו בסין, מטרה שבאה לידי ביטוי בפגישתו לאחרונה עם שר החוץ הרוסי,
סרגיי לברוב, ובדיווחים על ביקור אפשרי של
בשאר אסד – לקוח מובהק של רוסיה - בפיונגיאנג. לדברי ווייט, קים רוצה עצמאות גם מסין וגם מארה"ב, וכבר הלך כברת דרך משמעותית לעבר מטרה זו – וזוהי הסיבה לכך שהוא זקוק לנשק גרעיני.
ארה"ב תוכל להתייצב לצידה של קוריאה הצפונית רק בצורה מוגבלת, צופה פרלז. טראמפ אומנם מתעלם מההפרה הגסה של זכויות האדם בצפון, אבל בוושינגטון עדיין יש עוינות עצומה כלפי הדיקטטורה הקומוניסטית האחרונה. כמה מחברי הקונגרס ואישים בממשל, כולל היועץ לביטחון לאומי, ג'ון בולטון, אף מייחלים לנפילת משטרו של קים. גם אין סיכוי של ממש שקוריאה הצפונית תקבל מארה"ב סיוע כלכלי: טראמפ אמר במפורש, שהתפקיד הזה מוטל על סין ו
קוריאה הדרומית, כי "זו השכונה שלהם".
סין מצידה להוטה לסייע כלכלית לצפון, לאחר שכמעט בעל כורחה נאלצה לציית לעיצומים של האו"ם על המדינה. בשבוע שעבר היא חידשה את הטיסות למדינה, לאחר שישה חודשי הפסקה. יש לזכור, כי היחסים בין סין לארה"ב מתוחים והסכנה של מלחמת סחר ביניהן טרם פגה, ובאופן כללי – שורר חוסר אמון בין ממשל שי לממשל טראמפ. עם זאת, פרלז מזכירה שנסיונות קודמים של סין לסייע לקוריאה הצפונית הסתיימו בדרך כלל בהפסדים ובמפח נפש לחברות הסיניות שהשקיעו מעבר לגבול.
