כמה מן החברות הגדולות והיוקרתיות ביותר בארה"ב מפלות לרעה עובדות בהריון – קובע (יום א', 17.6.18) תחקיר של ניו-יורק טיימס. מדובר בין היתר ברשת וולמארט ובחברות מובילות בוול סטריט, אומר העיתון בהתבסס על אלפי עמודים של הליכים משפטיים ושיחות עם עשרות נשים, עורכי דין ואנשי ממשל.
האפליה באה לידי ביטוי פוגעות בקידומן של נשים הרות ואימהות, בהתעלמות ממגבלותיהן הפיזיות של נשים הרות ובפיטוריהן של מי שמעזות להתלונן. בחלק מן המקרים, נשים הרות מסתכנות באובדן משרותיהן אם הן מבקשות להימנע מהרמת משאות כבדים או לקבל הפסקות ארוכות יותר. במקומות עבודה פחות פיזיים, יש לאפליה פנים אחרות: הרות ואימהות נחשבות לפחות מחויבות, נמנעות מהן משימות יוקרתיות, הן מורחקות ממפגשים עם לקוחות ואינן מקבלות בונוסים.
מחקר שערכה בשנת 2014 אוניברסיטת מסצ'וסטס העלה, כי כל ילד מפחית ב-4% את היקף המשרה של אמו, בעוד גברים זוכים לעלייה של 6% בשכרם כאשר הם הופכים לאבות. נשים נאלצות לוותר על עבודתן לאחר שהן הופכות לאימהות משום שידן אינה משגת לשלם עבור מעונות או מטפלות לילדיהן. וכאמור, מי שבוחרות להמשיך לעבוד – סובלות לעיתים קרובות מנסיגה בקריירה שלהן.
מחקר שערכה שלי קורנל, סוציולוגית מאוניברסיטת קורנוול, העלה, כי קיימת אפליה ברורה נגד אימהות: הסיכוי שלהן להיות מוזמנות לראיון עבודה נמוך במחצית מזה של נשים ללא ילדים. לדבריה, קיימת תפיסה חברתית לפיה "אם את אמא טובה, הרי שאת כל כך מסורה לילדייך, עד שאין שום אפשרות שתהיה מסורה לעבודתך".
עוד מצא הטיימס, כי מספר התלונות על אפליית הריון המוגשות לנציבות לשוויון הזדמנויות בתעסוקה, נמצא בעלייה מתמדת מזה שני עשורים וקרוב לשיא של כל הזמנים. האפליה אינה רק מנת חלקו של המגזר הפרטי: בספטמבר שעבר קבע בית משפט פדראלי לערעורים, כי משטרת טוסקנולה במדינה אלבמה הפלתה לרעה את השוטרת סטפני היקס כאשר היניקה, בכך שאילצה אותה ללבוש אפוד שפגע בשדיה.
תביעות על אפליה הוגשו נגד כמה מן החברות הגדולות בארה"ב: רשת המרכולים וולמארט, ענקית התרופות מֶרק, חברת התקשורת AT&T, קבוצת פוקס המאה ה-21, רשת ראיית החשבון והייעוץ KPMG, יצרנית התרופות נוברטיס ומשרד עורכי הדין מוריסון-פורסטר. כל החברות הללו, מעיר העיתון, מתגאות באתרי האינטרנט שלהן בכך שהן מקדמות נשים. הנה כמה מן המקרים אליהם מתייחס התחקיר.
ארין מורפין הייתה מנהלת בכירה בחברת גלקרון, סוחרת הקומודיטיס הגדולה ביותר בעולם. לדבריה, היא סבלה במשך חודשים מהערות סקסיסטיות, כולל מצד הממונה הישיר עליה, גאי פרשווטר. בעת הריונה השני, דיבר פרשווטר בפומבי על מאמר שקרא ולפיו הריון פוגע ביכולת השכלית. בחודש השמיני להריונה אמר לה פרשווטר: "את מבוגרת ויש לך תינוקות, אז אין לך עתיד כאן". כאשר שבה אחרי ארבעה חודשי חופשת לידה, גילתה שחבריה הגברים קודמו – והיא נותרה תקועה והבונוסים שלה בקושי עלו.
רייצ'ל מונטיס הצטרפה לחברת מרק ב-2005, כאשר ארבע שנים זכתה בפרס וקיבלה קידום. בשנת 2010 היא הרתה וידעה שמשמעותה של חופשת לידה תהיה אובדן הקשר עם רופאים שהיו לקוחותיה של החברה. מונטיס פוטרה, יחד עם כמה עובדים נוספים, שבועות אחדים לפני מועד הלידה. היא הצליחה לקבל משרה אחרת בחברה, אך עם פחות סיכוי לבונוסים. בשנת 2012, כאשר הייתה בחופשת לידה שנייה, שוב הורדה בדרגה. כעת היא אחת מ-3,900 נשים התובעות את מרק בטענה לאפליה.
אוטישה וולברייט עבדה בסניף וולמארט בג'ייקסוויל שבפלורידה, שם היה עליה להרים מדי יום ארגזי עופות במשקל של 12 ק"ג. ב-2013, כאשר הייתה בחודש השלישי להריונה, היא החלה לדמם ופנתה לחדר מיון, שם נאמר לה שהיא בסיכון להפלה. וולברייט חזרה לוולמארט כאשר בידיה המלצה רפואית חד-משמעית: לא להרים משאות כבדים. הבוסית שלה, תרזה בלאלוק, השיבה: השחקנית דמי מור עשתה תרגילי אקרובטיקה כאשר הייתה בהריון. הטיימס שאל על כך את מור והיא הבהירה שהייתה זו כפילה.
בלאלוק אמרה לוולברייט, שאם אין היא יכולה להרים את הארגזים – תפוטר מיד. וולברייט לא יכלה להרשות זאת לעצמה, היא המשיכה בעבודתה עד שנפצעה חודש מאוחר יותר, ורק אז הועברה לתפקיד קל יותר. בחודש השביעי להריונה ביקשה חופשת לידה – וכעבור שלושה ימים פוטרה. נדרשה לה שנה של מצוקה עד שמצאה עבודה אחרת, אך נאלצה לוותר משום שמעסיקיה לא היו מוכנים להתחשב בעובדת היותה אם בעת קביעת המשמרות.
בסניף אחר של וולמארט, נאלצה עובדת הניקיון קנדיס ריגינס להמשיך בעבודתה למרות שהריח של חומרי הניקיון כמעט וגרם לה להקיא במהלך הריונה. הממונה עליה סירב להעביר אותה באופן זמני לעבודה אחרת, גם אחרי שהרופא הזהיר אותה שהכימיקלים מסכנים את העובר. רק אחרי שהתעלפה בדרך לעבודה, הסכימה וולמארט שהיא תנקה את הדלתות במקום את חדרי השירותים – אבל ריגינס המשיכה לחוש ברע. כאשר החמיצה בשל כך כמה ימי עבודה בחודש השמיני להריונה, וולמארט פיטרה אותה.