זהו ברט קוואנו: שמרן לא-קיצוני

ברט קוואנו היה בן 38 בלבד כאשר הוצגה לראשונה מועמדותו לכהונת שופט בבית המשפט הפדרלי לערעורים בעיר וושינגטון, אך מאחוריו כבר היו שנים של מעורבות במחלוקות פוליטיות שבהן קנה ידידים ויריבים – כותב (יום ג', 10.7.18) אדם ליפטק בניו-יורק טיימס על מועמדו של הנשיא דונלד טראמפ לבית המשפט העליון. בשנות ה-90 היה קוואנו חלק מצוותו של החוקר המיוחד קנת סטאר וניסח חלק מן הדוח שהביא להעמדתו לדין של הנשיא ביל קלינטון בפני הסנאט בפרשת מוניקה לוינסקי. בשנת 2000 הוא היה חבר בצוותו של ג'ורג' בוש הבן בפלורידה, במאבק שהסתיים בבית המשפט העליון ובנצחונו של בוש על פני אל גור. לאחר מכן צורף קוואנו לצוות המשפטי בבית הלבן של בוש, ונטל חלק בבחירת שופטים פדרליים ובטיפול בנושאים משפטיים שהתעוררו בעקבות 9/11. בשנת 2003 הציע אותו בוש לראשונה כמועמד לשיפוט, אך הסנאט לא אישר אותו; הניסיון השני, ב-2006, עלה יפה. לצד זאת, פיתח קוואנו ידידות עמוקה גם עם אישים בצד הליברלי של המפה. בחייו המקצועיים, לפני מינויו לשופט, הוא היה לעיתים קרובות הכוח המפשר. 300 פסיקותיו כשופט ערעורים היו ברובן שמרניות ובית המשפט העליון דחה שוב ושוב את הערעורים עליהן – גם כאשר היה בו איזון בין שמרנים לליברלים, מה שמלמד על תקפותן המשפטית. פסיקותיו בנושאי הפלות, אובמהקר וחופש הדת היו שמרניות, תוך הכרה בתקפותן של הדעות החולקות.

"מלוא האחריות - על הנשיא"

השמרנים היללו את פסקי הדין של קוואנו בנושא הזכות לשאת נשק, חופש הדת ומימון הבחירות, ובמיוחד את אלו שיצאו נגד רשויות ממשלתיות – נושא מרכזי בסדר היום הפרו-עסקי והאנטי-אסדרתי של הימין האמריקני. בינואר האחרון הדגיש קוואנו את סמכותו של הנשיא: "כדי למנוע רודנות ולהבטיח את חופש הפרט, הפרידו מעצבי החוקה בין הסמכויות החקיקתיות, הביצועיות והמשפטיות של הממשלה הלאומית החדשה. כדי להבטיח עוד יותר את החרות, הם עמדו על חובת הנשיאה באחריות של הפעלת הסמכות הביצועית. הם הטילו את מלוא האחריות שלה על נשיא ארה"ב, הנבחר בידי העם וחייב לו דין וחשבון". קוואנו בן ה-53 נולד בוושינגטון להורים עורכי דין, סיים את התיכון היוקרתי ג'ורג'טאון ולמד משפטים באוניברסיטת ייל היוקרתית עוד יותר. לאחר מכן שב לקריירה מגוונת בוושינגטון: משרד המשפטים, משרדו של סטאר, פרקטיקה פרטית, הבית הלבן ובית המשפט לערעורים. רעייתו היא אשלי אסטס, שהייתה מזכירתו האישית של בוש; לזוג יש שתי בנות. עמיתים לשעבר מתארים את קוואנו כמי שדווקא התרחק מההדר של הבירה. "אם יש מישהו שהוא ההפך מהקוקטיילים של ג'ורג'טאון, זה קוואנו. הוא מעדיף לשתות בירה ולצפות במשחק הוקי", אומר לטיימס פרופ' ג'סטין ווקר מאוניברסיטת לואיזוויל, שהיה עוזר משפטי הן של קוואנו והן של השופט אנתוני קנדי – אותו אמור קוואנו להחליף. "מעולם לא ראיתי אותו גאה יותר מכאשר דיבר על אימון קבוצת כדורסלניות". אדוארד קוואנו היה במשך 20 שנה נשיא אגודת הקוסמטיקה בעיר, אך לדברי בנו – ההשפעה המרכזית עליו הייתה מצד האם, מרתה קוואנו. היא הייתה מורה בתיכון לפני שלמדה משפטים, הפכה לתובעת מדינתית ולבסוף מונתה לשופטת. "היא נטעה בי את המחויבות לשירות ציבורי ואת הכבוד לשלטון החוק", אמר בעת אישור מינויו לשופט ערעורים בשנת 2006.

"הראשון להגיע והאחרון לעזוב"

בעת לימודיו בייל פרסם קוואנו מאמר שהציע דרכים להתגבר על הטיה גזעית בבחירת מושבעים. לאחר סיום לימודיו הוא שימש כעוזר לשלושה שופטים: וולטר סטייפלטון ואלכס קוזינסקי בבתי המשפט לערעורים, ואנתוני קנדי בבית המשפט העליון. במשרה האחרונה פגש את מי שיהיה עמיתו לעליון – ניל גורסוץ', גם הוא מינוי של טראמפ, שעבד במשרה חלקית בלשכתו של קנדי. שנים לאחר מכן דיבר קנדי בהערכה רבה על מוסר העבודה של קוואנו: "ברט היה הראשון להגיע בבוקר והאחרון לצאת בערב. אמרתי לו: ברט, אתה עובד קשה מדי, אתה צריך ללכת הבית. אבל הוא מעולם לא הקשיב לי", מצטט אותו ווקר. קוואנו כתב חלק ניכר מן הדוח שהגיש סטאר לקונגרס בפרשת קלינטון, אך לא את החלק שתיאר בפירוט גרפי רב את יחסיו של קלינטון עם לוינסקי. לדעתו, היה מקום להעמיד לדין את קלינטון ב"איזורים שבהם ייתכן שהנשיא מסר הצהרות כוזבות או שיבש הליכים בדרך אחרת" – מינוח העשוי להתאים גם לפרשה הרוסית, אם יימצאו ראיות לכך. מאוחר יותר, ב-1998, היו לקוואנו מחשבות שניות: "ספק האם החוקה מאפשרת להעמיד לדין נשיא מכהן", כתב. בעקבות עבודתו בבית הלבן של בוש כתב קוואנו, כי הדבר העיקרי שלמד הוא שעבודתו של הנשיא קשה בהרבה משל כל בעל תפקיד אזרחי אחר בממשל. לדעתו, לא ניתן לנהל הליכים אזרחיים או פליליים נגד נשיא מכהן – להבדיל מהליכי הדחה בפני הסנאט – ולו רק משום ש"נשיא המוטרד מהליך פלילי יבצע עבודה גרועה יותר כנשיא".

"כדור-הארץ מתחמם"

בית המשפט לערעורים בוושינגטון הוא השני בחשיבותו בארה"ב והוא עוסק בעיקר במשפט מינהלי, תחום מורכב במיוחד – כותב הטיימס. בפסיקותיו הביע קוואנו לעיתים קרובות ספקנות כלפי אסדרה ממשלתית, בעיקר בתחום איכות הסביבה, ותמך בביקורת שיפוטית נרחבת יותר על פעולות הממשל בסוגיות מרכזיות. בשנת 2011 הוא חלק על דעת הרוב שאישרה את אובמהקר, אך מסיבות משפטיות. בשנת 2016 הייתה לו דעה שונה, שאותה טראמפ מן הסתם לא אהב. בפסק דין בנוגע לתקנות איכות הסביבה של הנשיא ברק אובמה, אמר קוואנו שהמדיניות בתחום זה צריכה להיקבע בידי הקונגרס ולא בידי בית המשפט. "המדיניות ראויה לשבח. כדור-הארץ מתחמם, בני האדם תורמים לכך. אני מבין את ההשלכות הבינלאומיות ואת הבעיות של הפרטים. האפיפיור מעורב. ואני מבין את התסכול של הקונגרס". אבל אז הוסיף: "אם הקונגרס עושה את זה [מגביל את פליטת גזי החממה], הוא נושא באחריות כלפי מי שיאבדו את משרותיהם; אם אנחנו [בית המשפט] עושים את זה – איננו יכולים לשאת באחריות". קוואנו השתמש גם בתיקון הראשון לחוקה – המבטיח את חופש הביטוי – נגד אסדרה ממשלתית. על תקנות אובמה בנוגע לניטראליות של האינטרנט אמר קוואנו, כי הממשלה אינה יכולה להכתיב לספקים אלו תכנים להעביר, כשם שאינה יכולה לומר לחנות ספרים אלו ספרים היא יכולה למכור. "חוק ניטראליות הרשת אינו חוקי, משום שהוא מתערב בצורה פסולה בעבודת העריכה של הספקים", קבע.