דובר הבית הלבן לשעבר,
שון ספייסר, סותר את גרסתו של הנשיא
דונלד טראמפ בנוגע לחלקו של פול מנפורט בקמפיין הבחירות. הדברים מופיעים בספרו של ספייסר The Briefing: Politics, the Press and the President אשר יתפרסם בעוד שבועיים, ואשר עותק ממנו הגיע לידי גארדיאן (יום ה', 12.7.18).
מנפורט היה יו"ר הקמפיין בחלק מן התקופה, וכעת הוא נמצא במעצר עד תום ההליכים בחשד לעבירות מרמה ו
הלבנת הון בעסקיו הפרטיים שכללו ייצוג לקוחות רוסים. התובע המיוחד,
רוברט מולר, מקווה שהאשמות אלו יביאו את מנפורט לשתף פעולה בחקירת הפרשה הרוסית ולספר את הידוע לו על מעורבותו של טראמפ – אם הייתה כזאת.
מנפורט השתתף ביוני 2016 בפגישה עם עורכת דין רוסייה בעלת קשרים לקרמלין, שהבטיחה למסור מידע מכפיש על
הילרי קלינטון. בפגישה נכחו דונלד טראמפ הבן ו
ג'ארד קושניר, אך כל השלושה טוענים שהיא לא העלתה דבר ושטראמפ לא ידע עליה. כאשר החלה החקירה נגד מנפורט, טען טראמפ שהוא היה דמות שולית ושנטל חלק בקמפיין זמן קצר בלבד. מנפורט התפטר באוגוסט 2016, כאשר נחשף שלא דיווח על תשלומים שקיבל מלקוחות בגוש הסובייטי לשעבר.
ספייסר כותב: "פול הביא לקמפיין בגרות כאשר היה צורך יותר מכל במקצוען פוליטי ביצועי מנוסה". לדבריו, כאשר מנפורט נשכר באביב 2016, "לא היה שום דבר שמזכיר מבנה של קמפיין, אלא רק כמה אנשים מבולבלים ועמוסי עבודה הנובחים לתוך הטלפונים שלהם. פול הקים ואייש מיד את הפעילויות הפוליטיות והתקשורתיות הנחוצות כדי להשתוות למכונה של קלינטון. המסר של מנפורט היה ברור: טראמפ יהיה המועמד שלנו והנשיא הבא, וכל מי שאינו רוצה לעבוד לשם כך – יכול לבלות את ארבע השנים הבאות בסיביר הפוליטית".
ספייסר מתאר את תפקידו כדובר הבית הלבן כמקביל לזה של טייס קרב, מתאגרף מקצועני ולוליין על חבל דק. הוא גם מספר בין היתר מה אירע מאחורי הקלעים כאשר תקף את התקשורת, למחרת השבעתו של טראמפ, בנושא מספר הצופים בה; כיצד הרגיש כאשר ראה לראשונה את מליסה מקארתי מחקה אותו ב"סאטרדיי נייט לייב" ("לא הייתה לי ברירה אלא לצחוק"); את מינויו קצר הימים של אנטוני סקרמוצ'י לממונה עליו – צעד שהוביל להתפטרותו; את הותרתו מחוץ לחדר בעת הפגישה בין טראמפ לבין האפיפיור פרנציסקוס; ואת פליטת הפה בה אמר שאדולף היטלר לא השתמש בנשק כימי.
גארדיאן אומר, כי הערצתו של ספייסר לטראמפ ניכרת בספר, בו הוא מתאר את הנשיא כ"חד-קרן שרוכב על חד-קרן לעבר הקשת". לצד זאת, הוא מגדיר את טראמפ גם במילים "לא יציב" ו"הפכפך". ספייסר מתאר ברגשנות רבה כיצד טראמפ סירב לקבל את התפטרותו בשלב מוקדם יותר, וכיצד להפתעתו חיבק אותו לאחר אחד התדרוכים הראשונים ואמר: "זה היה שון שלי, עבודה טובה. כך צריך לעשות את זה". לדברי ספייסר, לטראמפ יש חושים פוליטיים מחודדים ביותר ולא נראה שאי פעם מישהו דומה לו יתמודד לנשיאות. ספייסר גם רואה כיתרון משמעותי את יכולתו של טראמפ לעבור בן-רגע מאדישות למתקפה מוחצת על יריביו.
בנוגע לתדרוך המפורסם למחרת ההשבעה בעניין היקף הקהל בה – תדרוך שקיבע את חוסר האמון של התקשורת בו – מספר ספייסר, כי טראמפ קרא לו "ואמר: שון, ראית את החדשות? הנשיא היה חד-משמעי: צריך לטפל בזה – עכשיו. הנחתי שהנשיא רוצה לראות שוב גישה חזקה, תוקפנית, בלי שאלות. טעיתי". לאחר התדרוך ציפה ספייסר לקבל מילה טובה מהנשיא, אך במקום זאת מצא במשרדו את ראש הסגל דאז, ריינוס פריבוס:
"הוא אמר שהנשיא כלל לא היה מרוצה מהדרך שבה הופעתי. הוא לא אהב את זה שסירבתי לענות על שאלות. הוא חשב שעסקתי בנושאים הלא-נכונים. הוא רצה לדעת מדוע לא אישרתי איתו את ההצהרה שלי. אחרי כמה דקות הנשיא עצמו התקשר, והוא לא היה מרוצה, התחלתי לתהות האם יומי הראשון יהיה גם האחרון. יצרתי רושם ראשוני גרוע, ובמבט לאחור – זו הייתה תחילת הסוף".
גארדיאן מציין, כי אם מישהו חושב שספייסר היה אסיר של חיבתו לטראמפ, או שהוא נצמד יתר על המידה לעברו הקצר, הנה משפטי הסיום של הספר: "ביליתי את הקריירה שלי בשירותם של אנשים רבי עוצמה, תמיד כעוזר למישהו אחר שהיה המנהל – חבר קונגרס, יו"ר המפלגה הרפובליקנית, נשיא ארה"ב. כעת אני המנהל של עצמי. כעת, סוף-סוף, אני חופשי להיות שייך לעצמי".
