טראמפ טורונטו מומן בידי גורמים רוסים

פייננשל טיימס אומר, כי זוהי בדיוק הגישה של טראמפ למקורות כספו שגורמת דאגה כעת, כאשר הוא נשיא ארה"ב. לאחר סדרה של פשיטות רגל בשנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000, לא יכול היה טראמפ ללוות כספים מהבנקים המוכרים – ולכן פנה למקורות מימון בעייתיים יותר. במקביל, הוא שינה את המודל העסקי שלו: במקום לבנות בעצמו, טראמפ השכיר את הזכות להשתמש בשמו וקיבל את זכויות הניהול – כמו שעושות רשתות גדולות של בתי מלון. באותה תקופה חיפשו האוליגרכים מקלטים לכספם מחוץ לבריה"מ-לשעבר. רשת הלבנת כספים מקזחסטן העבירה מיליוני דולרים באמצעות רכישות בפרויקט טראמפ סוהו בניו-יורק; אוליגרך רוסי רכש מטראמפ נכס בפאלם ביץ' ב-95 מיליון דולר – כפליים מהמחיר ששילם טראמפ שנתיים קודם לכן; 63 רוסים הוציאו 100 מיליון דולר על נכסים בשבעה מלונות טראמפ בפלורידה. קשריו העסקיים של טראמפ עם גורמים רוסים מצויים, ככל הנראה, בחקירה של רוברט מולר. בחזרה לטראמפ טורונטו. הפרויקט אמור היה להסתיים ב-2010 ולכלול 261 חדרי מלון יוקרתיים ודירות על פני 65 קומות. אבל הבנייה התמשכה, ובאוקטובר של אותה שנה השקיע שניידר עוד 40 מיליון דולר. מיליונים מן הפרויקט הגיעו בסופו של דבר אל טראמפ עצמו, והמסמכים שבידי פייננשל טיימס מעלים שאלות לגבי האופן בו השיג שניידר את אותו סכום. כאמור, כמה חודשים קודם לכן אישר שניידר תשלום סודי של 100 מיליון דולר, שנועד לאפשר לו למכור את הנכס החשוב ביותר שבבעלותו: מפעל הפלדה Zaporizhstal שבמזרח אוקראינה, תמורת 850 מיליון דולר. וול סטריט ז'ורנל גילה אשתקד, כי הרכישה מומנה בידי Vnesheconombank (VEB) – בנק בבעלות ממשלת רוסיה, לו קשרים מיוחדים עם ולדימיר פוטין שבעבר שימש כיו"ר שלו. סכסוך בין שניידר לבין שותף לשעבר העלה על פני השטח את האפשרות, שחלק מאותו תשלום סודי היה שוחד לפקידים רוסים. לאחר מכירת מפעל הפלדה הזרים שניידר את הסכום הנוסף לטראמפ טורונטו. אם אכן המכירה התאפשרה בעקבות תשלום שוחד, ניתן לטעון שהפרויקט נהנה מכספי פשע ולכן היה שותף להלבנת הון. מידת המעורבות האפשרית של טראמפ ומנהליו בפרשה תלויה בשאלה האם ומה ידעו – או היו אמורים לדעת – על מקורות המימון של שניידר. פייננשל טיימס מעיר, כי מנהל לשעבר בקבוצת טראמפ אמר אשתקד: "דונלד לא עושה בדיקות נאותות".

שניידר נולד בסנט פטרסבורג וגדל בטורונטו. הוא הפך לאחד האנשים העשירים ביותר בקנדה בעזרתו של חותנו, בוריס בירשטיין, שעשה עסקים מעבר למסך הברזל כאשר זה עדיין היה קיים. בשנות ה-80 הוא היה אחד מאנשי העסקים המערביים שהיו קשורים לנסיונו של הקג"ב לעשות עסקים מחוץ לבריה"מ, ומאוחר יותר שכר קצין קג"ב לשעבר שתואר כ"מוח שמאחורי הלבנות הכספים" של סוכנות הביון הסובייטית. כאשר נכנס שניידר לעסקיו של חותנו, הוא הכיר את סרגיי מיכאילוב שהיה מנהיג ארגון הפשיעה החזק ביותר במוסקבה של שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 וניהל עסקים עם בירשטיין. ב-1996 נעצר מיכאילוב בשווייץ והוחזק שנתיים במעצר עד שזוכה וקיבל פיצוי. בערך באותה תקופה, העביר בירשטיין לשניידר את שרביט ניהול העסקים בבריה"מ-לשעבר. עורך דינו אומר שאין לו כל קשר לטראמפ טורונטו, אם כי עד 2003 הופיעה ברשימת המממנים של הפרויקט חברה שנוהלה בידי מנהל לשעבר בעסקיו של בירשטיין. מאוחר יותר עבר חתול שחור בין שניידר לבירשטיין, שבשנת 2005 אמר לעיתון קנדי שהשניים אינם בקשר כבר ארבע שנים. בסיס העסקים שבנה בירשטיין לשניידר היה באוקראינה, שם פעל בירשטיין בתחום המתכות. כאן החל שניידר עצמו לעשות את ההון שיאפשר לו, בין היתר, להשקיע בטראמפ טורונטו. תחילה הוא תיווך בין המפעלים הסובייטיים הישנים לבין לקוחות במערב, וכאשר החלה ההפרטה שלהם – ניצל את ההזדמנות ורכש ב-2001 אתZaporizhstal תמורת 70 מיליון דולר יחד עם שותפו, אדוארד שיפרין. תזכורת: עשור מאוחר יותר, הוא ימכור אותו תמורת 850 מיליון דולר. מכאן והלאה הלכו ופרחו עסקיהם של שניידר ושיפרין. בנוסף למכבי תל אביב, שניידר רכש קבוצת פורמולה 1 ויאכטה באורך של 60 מטר. למסיבה משפחתית בטורונטו הוא הביא את ג'סטין ביבר. ואז הוא הגיע לנכס החובה של כל אוליגרך: נדל"ן מערבי – טראמפ טורונטו. שניידר וטראמפ חנכו את גורד השחקים שלהם באפריל 2012. טראמפ יצא לדרך בשנת 2001, עם שותף אלמוני בשם לייב ולדמן ועם רשת ריץ-קרלטון. כעבור שנתיים נחשף ולדמן כנוכל, ריץ-קרלטון משכה את ידיה מהפרויקט אבל טראמפ הצליח לגייס את שניידר שלאורך השנים מימן את הבנייה. במקביל, נקלע מפעל הפלדה שלו לעימות מול מאמציו של פוטין להרחיב את השפעתו במערב.

Zaporizhstal, שהעסיק 50,000 עובדים, שוכן 250 ק"מ בלבד מגבול אוקראינה-רוסיה. לפני פלישתה לחצי-האי קרים בשנת 2014, הפעילה רוסיה לחצים כלכליים כבדים על מזרח אוקראינה והשתלטה על מפעלים שם – במישרין או בעזרת אוליגרכים נאמנים לקרמלין. בשנת 2010 החל הקרמלין ללחוץ על שניידר ושיפרין למכור את המפעל, אותו ראתה כבעל חשיבות פוליטית אסטרטגית. בסופו של דבר נמכר המפעל לחברת מידלנד; את הרכישה מימן VEB, המשמש כזרוע הפיננסית של הקרמלין. בפועל, אומר פייננשל טיימס, העסקה הייתה עם ממשלת רוסיה. 850 מיליון הדולרים ששילמה מידלנד היו 160 מיליון דולר ממה שהציע רינאט אמחטוב, האיש העשיר ביותר באוקראינה – אבל זה לא כל הסיפור. המסמכים שבידי פייננשל טיימס מלמדים, כי 50 מיליון דולר מתוך הסכום ניתנו כפיצוי לאחמטוב, 10 מיליון דולר הוחזרו למידלנד ועוד 100 מיליון שולמו למי ששניידר הגדיר כ"מארגן העסקה". בהליך בוררות בינו לבין שניידר, המתנהל בלונדון, טען שיפרין שאותו "מארגן" היה איגור בקאיי – אדם מוכר היטב בקייב ובמוסקבה, שעבד בחברת הגז האוקראינית ובמשרד הנשיא לפני ההפיכה האנטי-רוסית ב-2004, אז נמלט לרוסיה. מומחים בפניהם הציג פייננשל טיימס את ממצאיו אמרו לעיתון, כי השאלה המטרידה ביותר היא לאן הלכו אותם 100 מיליון דולר. האם ייתכן שהעסקה שסייעה לממן את הפרויקט של נשיא ארה"ב לעתיד, יצאה לפועל בזכות תשלומים מושחתים? שיפרין עצמו טוען, כי מדובר במהלך שגרתי לחלוטין בעת עשיית עסקים ברוסיה ובאוקראינה, ושאינו יודע מה היה יעדו הסופי של הכסף. עדותו של שניידר בהליך הבוררות הייתה שונה – אך גם היא מובילה לאותם חשדות לתשלום שוחד. לטענתו, שיפרין נטל לעצמו את הכסף בתירוץ שעליו לשלם לפקידים רוסים. בקאיי הגיש תצהיר בו טען שלא קיבל את הכסף. כמה מקורות אחרים שהיו מעורבים בעסקה נתנו גרסאות משלהם למסלול הכסף, אך גם הללו מעלים סימני שאלה קשים סביב התנהגות שותפו של טראמפ. המסמכים מלמדים, כי שניידר חתם על ההעברה מתוך ידיעה שהכסף יגיע למי שמייצג את האינטרסים של הקרמלין. כעבור מספר חודשים העביר כאמור שניידר 40 מיליון דולר נוספים לטראמפ טורונטו, מתוכם לפחות 4 מיליון דולר נמשכו בידי טראמפ כדמי ניהול ועמלות.

פייננשל טיימס אומר, כי אחד הדברים הבולטים ביותר בהיסטוריה של טראמפ טורונטו הוא כמות הקשרים הרוסיים סביב הפרויקט. רייפאייזן, הבנק האוסטרי שנציגיו ניצבו לצד טראמפ ושניידר בהנחת אבן הפינה, מימן קודם לכן פרויקטים שביצעה בבריה"מ-לשעבר חברת מידלנד – זו שרכשה את מפעל הפלדה. הבנק התרחב בצורה משמעותית בבריה"מ-לשעבר ומדי פעם מצא את עצמו מעורב במאבקי כוח מדיניים. רבים מן הפרויקטים שבהם השתתף רייפאייזן, קיבלו מימון מהבנק האירופי לשיקום ופיתוח – מוסד דמוי הבנק העולמי שנועד לסייע לגוש המזרחי. בעשור הקודם הודאגו מנהלים בבנק האירופי ממה שנראה להם כגישה מזלזלת וחסרת אחריות מצד הבנק האוסטרי כלפי הכספים המגיעים מבריה"מ-לשעבר. הבנק הזרים לטראמפ טורונטו 130 מיליון דולר קנדי והעניק לו יחס מיוחד: הוא דרש מכירה מראש של 80% מיחידות הדיור כתנאי למתן ההלוואה, במקום 100% כמקובל; הוא העניק לפחות עשר דחיות בתאריך להשגת יעד זה; עד שנת 2016 נפרעו רק 9 מיליון דולר קנדי. מספר מומחים בפשיעה כלכלית אמרו לפייננשל טיימס, כי הצד המטריד ביותר בעסקיו של טראמפ הוא הסכנה שמא יהיה נתון לסחיטה. אם טראמפ ידע, או אמור היה לדעת, על התשלום המפוקפק של שניידר לאישים רוסים – עלולה רוסיה לסחוט אותו. אם לפרויקט הנושא את שמו יש חובות לגורמים רוסים או לכאלו הקשורים לרוסיה – שוב עולה החשש לסחיטה. ומה עם טראמפ טורונטו? המכירות היו גרועות מהתחזיות, הפרויקט נכנס להליכי פשיטת רגל, נמכר בשנה שעברה ושמו השתנה למלון אדלאייד.