הסיפור הכלכלי הגדול שטרם סופר הוא הקשר בין מלחמות הסחר לבין החוב העולמי, כותב רוברט סמואלסון בוושינגטון פוסט – חוב שעומד על 247 טריליון דולר. או בספרות: 247,000,000,000,000 דולר.
משקי בית, עסקים וממשלות לווים כדי לממן את פעילותם, מתוך הנחה שיוכלו לפרוע את ההלוואות כתוצאה מהגידול בפעילות או למחזר אותן. אבל זה עובד רק אם ההכנסה גדלה בקצב מהיר מספיק כדי לפרוע את החובות או כדי שהמלווים יסכימו להעניק הלוואות חדשות. כאשר זה לא קורה, מגיעים למצב של חדלות פרעון והכי גרוע – לפאניקה.
החוב העולמי מזנק בהתמדה מאז 2003. באותה עת הוא היה 248% מהתוצר העולמי, וכיום הוא עומד על 318%. ברבעון הראשון של 2018 לבדו גדל החוב ב-8 טריליון דולר. מלחמות סחר יצמצמו את ההכנסות ויקשו מאוד לשרת את החוב, מזהיר סמואלסון. במקרה הטוב ביותר, הן יצמצמו את הצמיחה; במקרה הגרוע ביותר, הן עלולות לגרום למשבר פיננסי.
הסכנה הזאת עולמית ואינה מוגבלת לארה"ב. מחקר חדש מראה, כי כמה מהשווקים המתעוררים (טורקיה, דרום אפריקה, ברזיל וארגנטינה) מצויות בסיכון גבוה במיוחד של חוסר יכולת למחזר חובות, כאשר בשנה הקרובה עליהן לפרוע טריליון דולר. חוב יכול להאיץ פעילות כלכלית או לתקוע מקלות בגלגליה, והעולם מתקרב לנקודת מפנה מסוכנת מן המגמה הראשונה לשנייה – בגלל מלחמות הסחר.
בעיה נוספת: האינפלציה שבה ומרימה ראש. כל זמן שהיא נמוכה, יכולים הבנקים המרכזיים לשמור על ריבית נמוכה ואפילו אפסית – מה שאומר שגם הריבית שמשלמים הלווים היא נמוכה ואפילו אפסית. אבל מלחמות סחר יעלו את המחירים, בגלל שהמכסים יגולגלו על הצרכנים. קשה במיוחד יהיה מצבם של מי שנוטלים הלוואות בדולרים ופועלים במטבעות מקומיים, אם הריבית בארה"ב תעלה.
עם זאת, לא צפויה פאניקה מוחלטת כמו במשבר של 2009-2008. בסיס ההון של הבנקים טוב יותר כיום מאשר לפני עשור. גם הלקוחות רגישים יותר לסיכונים מאשר ערב המשבר הקודם. הפדרל ריזרב ביצע מבחני לחץ ל-35 בנקים, בהם בדק מה יתרחש במקרה של מיתון כבד ואבטלה של 10%: הם יספגו הפסדים כבדים, אבל איש מהם לא יקרוס. מאז 2009 הוסיפו בנקים אלו 800 מיליארד דולר לבסיס ההון שלהם.
הכלכלן המוביל הונג טראן טוען שהעולם צריך להפסיק להתבסס על הלוואות למימון צמיחה כלכלית. המשמעות של 247 טריליון דולר התלויים מעל לראשיהן של כל כך הרבה מדינות, היא שעליהן להתעסק איתו במקום בהרחבת הכלכלה. או במילים אחרות: להשתמש בכסף שיש ביד. מבקרי הריבית הנמוכה של הבנקים המרכזיים טענו, כי היא תעודד נטילת הלוואות שלא יוחזרו בסופו של דבר; בקרוב נדע מי צדק.
