מאז תום מלחמת העולם השנייה שררה תמימות דעים מוחלטת בצמרת האמריקנית, בתמיכה בסדר עולמי של בריתות וערבויות בהנהגת ארה"ב. כל הממשלים גם הסכימו, שקידומם של דמוקרטיה וסחר חופשי הם אינטרס אמריקני.
דונלד טראמפ הנחית מהלומת גרזן על תמימות הדעים הזאת. ההינתקות שלו ממוסכמות היסוד של הדיפלומטיה האמריקנית היא כה חדה, עד שכמה מיריביו טוענים שהיא מלמדת על חוסר יציבות. הם טועים – כותב גדעון רקמן, בעל טור בכיר בפייננשל טיימס. לטראמפ יש דוקטרינה בעלת היגיון פנימי משלה, המבוססת על ארבעה יסודות.
כלכלה תחילה. טראמפ מגדיר במונחים כלכליים את "להחזיר את אמריקה לגדולתה" והוא מתמקד במדינות שלדעתו יצרו בצורה בלתי הוגנת עודף המאזן הסחר מול ארה"ב. מבחינתו של טראמפ, זוהי האבחנה בין ידידים ליריבים, ומשום כך הוא תיאר השבוע את
האיחוד האירופי כ"אויב". בשל כל הוא מטיל בספק את ערכן של הבריתות האמריקניות המסורתיות, אותן הוא רואה ככסות לתחרות כלכלית.
מדינות, לא מוסדות. רוב הנשיאים הקודמים הביעו מדי פעם תסכול ממוסדות כמו האו"ם, ארגון הסחר העולמי ו-G7. טראמפ העלה את זה לרמות אחרות לגמרי. הוא רואה מוסדות בינלאומיים כמבצרים של "תקינות פוליטית" בנושאים כמו שינויי האקלים ומעדיף להתמודד עם מדינות על בסיס פרטני, שם הבדלי הגודל משחקים לטובת ארה"ב.
תרבות, לא ערכים. כל נשיאי ארה"ב מאז 1945 האמינו שחלק מתפקידם הוא לקדם ערכים אוניברסליים מסוימים, למרות שקל היה למתוח עליהם מדי פעם ביקורת בשל צביעות וחוסר עקביות. לעומת זאת, לטראמפ אין כל עניין בקידום הדמוקרטיה או זכויות האדם. הוא רואה את המערב כמבוסס לא על ערכים משותפים, אלא על תרבות ואפילו על גזע. זה מה שמוביל אותו לעיסוק האובססיבי בהגירה, שלדעתו מהווה איום אמיתי על המערב.
איזורי השפעה. מאחר שטראמפ אינו מאמין בערכים וכללים אוניברסליים, קל לו לחלק את העולם לאיזורי השפעה, כאשר המעצמות הגדולות – ארה"ב, רוסיה וסין – שולטות כל אחת בתחומה. התלהבותו של טראמפ מניהול מגעים עם שליטים חזקים כמו
ולדימיר פוטין ושי ג'ינפינג, מביאה אותו לנסות וליישב חילוקי דעות כמו מנכ"ל המחלק את השוק עם חברה יריבה. השאלה אלו ערכים מנסים הרוסים והסינים להפיץ באיזורי ההשפעה שלהם, אינה מעניינת אותו.
באופן טבעי, ממסד מדיניות החוץ האמריקני מבועת מהשינוי הקיצוני הזה, אך רקמן אומר שיש היגיון בבחינה מחודשת של המדיניות שעוצבה לפני כמעט 75 שנים. אבל הבעיה עם המדיניות של טראמפ איננה רק שהיא קיצונית, אלא שהיא מסוכנת וגם מטרידה מבחינה מוסרית – הוא טוען. ארה"ב צריכה בעלות ברית, ומה שעושה טראמפ מעודד את ההתפשטות של ההשפעה הרוסית והסינית.
אפילו אם דאגתו היחידה של ממשל טראמפ היא לכלכלה האמריקנית, זוהי טעות. דורות קודמים של מקבלי החלטות בארה"ב הבינו שכלכלה וביטחון שלובים זה בזה, לא סותרים זה את זה. לטראמפ יש תפיסה פשטנית מאוד של האינטרסים הכלכליים האמריקניים, ודומה שהדבר היחיד החשוב בעיניו הוא מאזן הסחר. ולבסוף, ישנו ההיבט המוסרי. מאז מלחמת העולם השנייה, הייתה חשיבות לכך שהמעצמה המובילה בעולם מקדמת חופש פוליטי וכלכלי. העולם כולו ישלם את המחיר אם זה שוב אינו נכון.
