השליטה בבית הנבחרים האמריקני עברה מיד ליד רק שלוש פעמים ב-60 השנים האחרונות; לדמוקרטים יש סיכוי טוב לעשות זאת שוב בתחילת נובמבר, מעריכה אמבר פיליפס בוושינגטון פוסט. כאשר נותרו 100 ימים לבחירות, כמעט כל נתון מרכזי מלמד שהם יזכו בשליטה בבית לראשונה מזה שמונה שנים.
"הדמוקרטים נותרו מועמדים רציניים לזכות בשליטה בבית", כתב בסוף השבוע (28.7.18) דייוויד וסרמן, פרשן בחירות בלתי מפלגתי בניתוח שכזה להדים רבים בזירה הפוליטית בוושינגטון. מובן ש"החוכמה המקובלת" היא נזילה מאוד בוושינגטון – ראו בחירות 2016 – אבל המומחים הבלתי-מפלגתיים מצביעים על כמה נתונים מוצקים המובילים אותם למסקנה זו.
הפרישות והמפה. הדמוקרטים צריכים לזכות נטו ב-23 מושבים נוספים (מתוך 435 העומדים לבחירה) כדי להשיג רוב, ויש 23 חברי קונגרס רפובליקנים במחוזות בהם ניצחה
הילרי קלינטון לפני שנתיים. לאחר מכן החלו מחוקקים רפובליקנים לפרוש בקצב חסר תקדים, בין היתר במחוזות תחרותיים בקליפורניה, פנסילבניה ופלורידה. מאחר שהרבה יותר קל להעביר מצד לצד מושב פנוי מאשר להביס מועמד מכהן, סיכוייהם של הדמוקרטים משופרים. וסרמן מצא, כי המפלגה השלטת תמיד מפסידה במחוזות בהן המועמד שלה לנשיאות הפסיד בבחירות האחרונות.
התנופה נמצאת בשמאל. מאז נבחר
דונלד טראמפ לנשיא, זכו הדמוקרטים ב-40 התמודדויות לקונגרס ולבתי המחוקקים המדינתיים, כולל במדינות בהן טראמפ ניצח בגדול. שיעור ההצבעה בקרב תומכיהם גבוה מאשר בקרב תומכי הרפובליקנים. יש להם יותר מועמדים מאשר אי-פעם בעבר: כמעט בכל המדינות הם הציבו מועמדים מול רפובליקנים מכהנים, הן ברמה הפדרלית והן ברמה המדינתית (בטקסס, למשל, יש להם מועמדים בכל 36 ההתמודדויות לקונגרס, לראשונה מזה 25 שנה). זה כמובן לא אומר שכולם ינצחו, אבל זה מגביר את הסיכוי. והעיקר: עושה רושם שלדמוקרטים יש מוטיבציה חסרת תקדים.
הדמוקרטים מצליחים בסקרים. בחודש האחרון שאלו סוקרים רבים: אם היית צריך לבחור עכשיו בין דמוקרט לרפובליקני, בלי לדעת את שמותיהם ועמדותיהם, במי היית בוחר? רוב הנשאלים השיבו, ברוב ממוצע של 8%: בדמוקרט. ההערכה היא שהדמוקרטים צריכים רוב של 8%-6% במישור הלאומי כדי לזכות בבית הנבחרים; כל הסקרים מעניקים להם יתרון כזה בצורה עקבית. אבל שוב נזכיר את 2016; זהירות.
הרפובליקנים שולטים וטראמפ ליד ההגה. המפלגה הזוכה בבית הלבן מפסידה בבחירות לקונגרס שלאחר מכן – מלמדת ההיסטוריה של השנים האחרונות. הרפובליקנים שולטים גם בבית הלבן וגם בשני בתי הקונגרס, וזה אומר שהדמוקרטים יכולים לזרוק עליהם את כל האשמה בכל נושא. ויש להם את טראמפ, על כל מה שכרוך בו ועם שיעור התמיכה הנמוך ביותר לנשיא בתום 18 חודשים לכהונתו.
אבל, אבל, אבל. פיליפס מסיימת בשתי הסתייגויות חשובות. שיעור ההצבעה של הדמוקרטים בבחירות אמצע הקדנציה נמוך משל הרפובליקנים, והמצב הכלכלי טוב – נתון מרכזי במידת הצלחתה של המפלגה השלטת. כל שאר האינדיקטורים המסורתיים נותנים יתרון לדמוקרטים – אך זה היה המצב גם בנובמבר 2016.
