פחות מחודש לאחר תום המונדיאל ברוסיה, המונדיאל של 2022 בקטר נראה רחוק מאוד – אך בדרום אמריקה ההמתנה תהיה כמעט בלתי נסבלת. אף אחת מנבחרות היבשת לא הגיעה לחצי הגמר ברוסיה, והיה זה המונדיאל החמישי ברציפות בסיומו הגביע נחת באירופה. סוכני ההימורים נותנים כרגע סיכוי של 30% שהתוצאה בקטר תהיה שונה. לשם השוואה: בין 1950 ל-2002, לא עבר יותר ממונדיאל אחד בין הזכיות של הדרום-אמריקניות.
לדברי אקונומיסט, מפתה להסתכל על העבר הקרוב ולהסיק שהכדורגל הדרום-אמריקני נמצא בשקיעה סופנית. ברזיל הגיעה לחצי הגמר רק פעם אחת מאז 2002 – לאותה תבוסה 7:1 מול גרמניה על אדמתה לפני ארבע שנים. ארגנטינה עשתה את פעם אחת בלבד מאז 1994. כל יתר הנבחרות היבשת עשו זאת יחדיו פעם אחת – אורוגוואי ב-2010. ומה שעוד יותר גרוע: העתיד נראה עגמומי, כאשר נבחרות ברזיל וארגנטינה הולכות ומזדקנות. ליאו מסי כבר בן 31 וקרוב לוודאי שלא יזכה בגביע, ניימאר בן 26 וכנראה תהיה לו רק עוד הזדמנות אחת.
עם זאת, גם מסי וגם ניימאר יכולים לטעון שסבלו ממזל רע במיוחד. מבחינה סטטיסטית תיאורטית, ברזיל וארגנטינה היו אמורים לזכות בחמישה גביעים בין 2014 ל-1930; הן זכו בתשעה, גם בגלל פלה ומראדונה וגם בגלל מזל יוצא דופן. בשנים האחרונות התמונה התהפכה. למשל: במונדיאל 2014 ארגנטינה הייתה יותר מסוכנת מאשר גרמניה שזכתה בו, והשנה ברזיל בעטה לשער הרבה יותר מאשר בלגיה שהדיחה אותה; הכדורים פשוט לא נכנסו. מעבר לכך, למונדיאלים יש נטייה להיות בלתי צפויים, וניתוח סטטיסטי של תוצאותיהם מוביל את אקונומיסט למסקנה, כי היו למעלה מ-90% סיכוי שדרום אמריקה אכן לא תזכה בארבעה טורנירים רצופים.
אולי במפתיע, התגובות ביבשת לאכזבות ברוסיה היו מתונות. העיתון הברזיאלי א-גלובו ציין לטובה את משחקיה המעולים של הנבחרת בשנתיים שלפני רוסיה ו-80% מקוראיו תמכו בהותרת שרביט האימון בידיו של אדאור באצ'י ("טיטה"). המצב עגום יותר בארגנטינה, שבקושי עלתה לשמינית הגמר והפסידה שם לצרפת (שהמשיכה עד לזכייה בגביע); כיום היא מדורגת במקום ה-13 בעולם, המיקום הנמוך ביותר שלה במאה הנוכחית. האיכות של שחקני הנוער שלה גם היא בירידה, אם כי המערכת עדיין מייצרת הרבה כשרונות מלהיבים. שישה משחקניה החשובים ביותר של ארגנטינה יהיו בני פחות מ-30 בקטר, וזו סיבה לאופטימיות זהירה; בכל זאת, לא נראה שמישהו מהם ייכנס לנעליו של מסי.
דרום אמריקה עדיין מסוגלת לייצר שחקנים בינלאומיים טובים, סבור אקונומיסט. הקבוצות החזקות ביותר משחקות בספרד, גרמניה, צרפת, אנגליה ואיטליה – המדינות שזכו בארבעת הגביעים האחרונים – אך ברזיל וארגנטינה הן היצואניות המובילות של שחקנים אליהן (113 ו-91 בהתאמה). מאות אחרים משחקים בליגות פחות בכירות ומצפים להזדמנות לפרוץ לליגות הגדולות.
יתר נבחרות היבשת ימשיכו להוות גורם משמעותי במונדיאלים. אורוגוואי הדיחה את פורטוגל לפני שנוצחה בידי צרפת; קולומביה הפסידה לאנגליה רק בבעיטות 11. לאורגוואי יש 35 שחקנים בליגות הגדולות, ולקולומביה – 20. שתי נבחרות אלו ולצידן צ'ילה מהוות תחרות של ממש לברזיל וארגנטינה יותר מאשר אי-פעם בעבר. אקוודור, פרו ופרגוואי פחות חזקות, אך עדיין מרשימות באופן יחסי בטורנירים בינלאומיים. אפילו ונצואלה מתחזקת; היא סיימה פעמיים בתיקו עם ארגנטינה במוקדמות המונדיאל, למרות שלבסוף נשארה בבית. ככלל, הכדורגל הדרום-אמריקני נראה במצב טוב.
הציפיות משתי מעצמות היבשת – ברזיל וארגנטינה – תמיד יהיו גבוהות. חורחה ולדאנו, שזכה עם ארגנטינה בגביע, אומר שבארצו שוררת שחצנות ביחס ליכולתה; העיתונאי טים ויקרי טוען שאוהדי ברזיל מאמינים למיתוסים של עצמם בנוגע לנבחרתם. ייתכן שהביטחון העצמי הזה בנוי יותר מדי על העבר, מסכם אקונומיסט, אבל הכשלונות האחרונים מצידם אינם מהווים סיבה לדיכאון עמוק מדי.
